רשלנות רפואית באבחון סרטן

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים מהי רשלנות רפואית באבחון סרטן, עד מתי ניתן לתבוע פיצוי בגין איחור באבחון סרטן ומהם הפיצויים שמתקבלים במסגרת תביעות אלו 

"גילוי מוקדם מציל חיים" זו לא קלישאה המיועדת לגרום לאנשים לעבור בדיקות מיותרות. אכן ישנה חשיבות רבה לאבחון וטיפול מהיר במחלת הסרטן, שכן רבות ממחלות הסרטן, כגון סרטן השד, סרטן המעי הגס ו/או סרטן צוואר הרחם, משנות פניהן על ציר הזמן בצורה בלתי הפיכה: גידול שפיר עלול להפוך להיות ממאיר, גידול קטן עלול לגדול ולגרום נזק לרקמות סמוכות, כלי דם ועצבים. מחלה נקודתית ברת ריפוי עלולה להתפשט ולשלוח גרורות לאיברים מרוחקים. אי לכך, אלמנט הזמן באבחון ובטיפול במחלות אלו הינו קריטי ויכול להכריע גורלם של החולים, ומשכך, רשלנות באבחון סרטן עשויה לחרוץ גורל החולה.

מבחינת הדין אין הגדרה אחידה העונה על השאלה מהי רשלנות רפואית באבחון סרטן. לשון החוק המגדירה את עוולת הרשלנות במשלח יד- בתוך כך, רשלנות רופאים וצוותי רפואה המעורבים בטיפול בחולים- נוקטת במונחים כלליים וקובעת כי אי נקיטת מידת זהירות ו/או רמת מיומנות סבירות ייחשב לרשלנות.

בתי המשפט קבעו לא אחת כי על הרופא חלה חובת זהירות כלפי המטופל. על הרופא להתייחס לתלונות המטופל, לרקע הרפואי והמשפחתי שלו ולבצע הבדיקות הנחוצות. עפ"י פסיקת בית המשפט העליון, על הרופא חלה חובה לא רק להקשיב לתלונות המטופל אלא גם לחקור המטופל בעצמו "ולהוציא" ממנו המידע הנחוץ לרופא סביר על מנת להגיע לאבחנה נכונה. הפרת חובה זו על ידי הרופא עשויה להיחשב כרשלנות רפואית באבחון.

במסגרת תביעה בעילה של רשלנות רפואית באבחון סרטן, יבדוק בית המשפט האם המחלה אובחנה באיחור בשל אוזלת יד של מי מגורמי הטיפול, והאם בשל כך נגרם למטופל נזק בלתי הפיך. במידה שאיחור באבחון סרטן גרם למטופל נזק, ניתן יהיה לפצותו בגין הנזק שנגרם לו בשל האיחור.

מחלת סרטן ממאירה עלולה בהיעדר טיפול לגרום למוות בטרם עת. מחלות אלו נוטות להיות אלימות, לגדול ולהתפשט בגוף ולהרוס כל חלקה טובה. משכך, חשוב מאוד לאבחן מחלה ממאירה בעודה קטנה וממוקדת, שאז אחוזי הריפוי גבוהים יותר, וסיכויי ההחלמה בהתאם:

• אי ביצוע בירור במקרים של תלונות ו/או סימנים חשודים: לפעמים הרשלנות באבחון הסרטן מתרחשת בשל התעלמות או אי הסקת מסקנות מתבקשות מסימפטומים ו/או מסימנים שמציג המטופל. למשל, אישה המתלוננת על גוש בשד, שלא נשלחת לביצוע בירור מתאים על ידי ממוגרפיה ואולטרסאונד שד או מטופל המתלונן על יציאות דמיות העלולות לרמז על גידול בדרכי העיכול התחתונות ולא נשלח לבדיקת קולונוסקופיה.
• אי הפניית מטופל לבדיקות סקר: ישנן מחלות כמו סרטן צוואר הרחם וסרטן המעי הגס, העשויות לבוא לידי ביטוי באמצעות שינויים טרום סרטניים כמו פוליפ המאובחן בבדיקת קולונוסקופיה או תאים טרום סרטניים המתגלים בבדיקת פאפ של צוואר הרחם. כמו כן, ביצוע בדיקות סקר המבוצעות כרוטינה עפ"י קריטריונים קבועים, כגון גילו של המטופל ו/או ההיסטוריה המשפחתית שלו, מסייע לאבחון מוקדם וטיפול מוצלח במחלות סרטן שונות. בהתאם לכך, מנהיגים שירותי הרפואה בישראל (ובמקומות נוספים בעולם) ביצוע "בדיקות סקר" לאוכלוסייה המתאימה, כמו קולונוסקופיה בהקשר של סרטן המעי הגס או בדיקת פאפ בהקשר של סרטן צוואר הרחם או בדיקת ממוגרפיה לנשים כל שנתיים מגיל 50. בדיקות אלו מיועדות לאתר שינויים טרום סרטניים או ראשוניים ולמנוע הופעת מחלה ממאירה קשה. אי הפניית מטופל העונה על הקריטריונים לבדיקת סקר מתאימה עשוי להוות מחדל רשלני.
• אי ביצוע בירור למרות היסטוריה משפחתית: ישנן בדיקות סקר גנטיות ואחרות המיועדות לאוכלוסייה בסיכון בשל רקע משפחתי של מחלת סרטן במשפחה. אי ביצוע הבירור הנדרש בנסיבות שכאלו עשוי גם הוא להוות רשלנות באבחון סרטן.
• אי הפנייה לבדיקות הדמיה נדרשות ו/או פענוח שגוי: לפעמים הרשלנות בגילוי הסרטן מתבטאת בכך שלא ניתנת למטופל הפניה לבדיקת הדמיה מתאימה כמו צילום סיטי/MRI או בדיקה אנדוסקופית כזו או אחרת. כך, למשל, ירידה במשקל לצד תלונות על כאבי בטן עליונה עשויות לחייב הפניה לבדיקת גסטרוסקופיה בשל חשד לגידול בדרכי העיכול העליונות. אי מתן הפניה למטופל במצבים שכאלו עשוי להוות רשלנות. לפעמים הפניה ניתנת אולם ההדמיה מבוצעת בצורה רשלנית ולא מאתרים שינויים סרטניים או שלא ניתנת הפרשנות המתאימה לממצאים שכן מאתרים. גם מקרים אלו עשויים להוות רשלנות באבחנה.
• טעות בבדיקה הפתולוגית: לפעמים המטופל נשלח לבדיקה המתאימה, מתגלה גידול ונלקחת, כמקובל עפ"י רוב, דגימה (ביופסיה) הנשלחת לבדיקת רופא פתולוג, לצורך אבחנה של סוג הגידול (ממאיר/שפיר) ומאפייניו ההיסטולוגיים. לא אחת קורה שהטעות/רשלנות מתרחשת בשל טעות של הפתולוגים בזיהוי סוג הגידול ו/או מאפייניו. טעות שכזו עלולה להיות הרת אסון ולהוביל לפעולות מיותרות כמו כריתת איבר בשל תיוג שגוי של הגידול כממאיר ולא כשפיר וכד'.

*מדובר ברשימה חלקית. יש לבחון כל מקרה לגופו.

הציבור הרחב בדרך כלל מניח שגידול שפיר אינו מסוכן, אולם לא אחת נתקלנו במקרים של איחור באבחון גידולים שפירים בראש ו/או בעמוד השדרה, אשר גרמו נזק חמור למטופלים:

כך לדוגמה במקרים של גידול בראש ו/או בעמוד השדרה, כגון מנינגיומה שפירה, איחור באבחון עלול להוביל לכך שהגידול- עקב גדילתו- ייצור לחץ על חלקים ו/או עצבים חיוניים במוח (כגון עצב הראייה או השמיעה) או בעמוד השדרה (כגון – חוט השדרה) ויגרום, בסופו של התהליך, לפגיעה בלתי הפיכה בתפקודם של עצבים אלו.

כמו כן, איחור באבחון של גידולים שפירים במוח ו/או בעמוד השדרה, עשוי להקשות בהמשך על הוצאת הגידול בשלמותו, עקב נטייתם של חלק מגידולים אלו לחדור לעומק רקמות המוח/חוט השדרה, בצורה המקשה על הוצאתם בצורה שלמה ו/או ללא פגיעה באזורים חיוניים.

בנוסף, לא רבים מודעים לכך אבל גידול שפיר עלול לעבור טרנספורמציה מליגנית – להפוך משפיר לממאיר.

לפיכך, חשיבות רבה נודעת גם לאבחנה של גידול שפיר, ביצוע מעקב אחריו וכן הוריה על טיפול שמרני או לחילופין התערבות ניתוחית במידת הצורך בהמשך. איחור באבחנה ו/או בטיפול במקרה של גידול שפיר עשוי גם הוא להוות רשלנות.

על פי הוראות הדין ניתן לתבוע בשל רשלנות רפואית עד 7 שנים מיום הרשלנות. במידה שמדובר במטופל שהיה קטין בעת ההתרשלות, יכולים הוריו לתבוע עד בגרותו (גיל 18) ובמידה שהוריו לא תבעו בשמו בילדותו – יכול הקטין לתבוע בבגרותו בעצמו- בתוך 7 שנים מהגיעו לגיל 18 (עד גיל 25).

קושי תיאורטי הייחודי לתביעות רשלנות רפואית באבחנה של סרטן הוא שלפעמים מדובר ברשלנות שנפרשת על פני שנים ארוכות, מעבר ל-7 שנים. לדוגמה, חולה המתלונן במשך שנים על כאבי ראש טורדניים ולא נשלח לבירור מתאים (למשל ביצוע בדיקת CT ראש), ומאובחן בסופו של דבר 20 שנה אחרי כן עם גידול ראש שהפך מפושט וקטלני. במקרה זה אמנם חלפו 7 שנים מאז האקט הרשלני, אולם לא ניתן לצפות מהמטופל שיידע מה שהרופאים אליהם ניגש במשך השנים לא ידעו, שמדובר בכאבים כתוצאה מגידול מוחי.

להרחבה על התיישנות ברשלנות רפואית לחצ/י כאן

הפיצוי במקרים של איחור באבחנה של מחלת הסרטן תלוי בראש ובראשונה בהיקף הנזק ובנתוני המטופל.

בחלק הארי של התביעות בגין איחור באבחון מחלת הסרטן, הנזק הוא "דילוג" של המטופל בין שלבי המחלה המוכרים (STAGE) – משלב ראשוני עם סיכויי החלמה גבוהים, לשלב מתקדם עם סיכויי החלמה נמוכים. כך למשל אבחון בשלב 1 הראשוני כרוך בדרך כלל עם סיכויי החלמה של מעל ל-90%, בעוד אבחון בשלב 4 המתקדם, קשור עם סיכויי החלמה נמוכים מאוד (רוב החולים בשלב זה לא יחלימו). כמו כן, הדילוג בין השלבים בשל האבחנה המאוחרת, כרוך גם בטיפולים שונים במהותם (לרעת האבחון המאוחר בו הטיפולים קשים יותר ומורכבים יותר). במקרים אלו יבחן בית המשפט מהם הנזקים שנגרמו למטופל בשל הדילוג בשלבי המחלה ובגין "הפרש" זה ואובדן סיכויי ההחלמה ייקבע הפיצוי.

באופן דומה, איחור באבחון של גידול שפיר בראש או בעמוד השדרה, יזכה בפיצוי בגין הנזקים הבלתי הפיכים שנגרמו למטופל בשל נזק שנגרם לאיברים סמוכים לגידול ו/או בשל הניתוח שנדרש להוצאת הגידול המפושט.

להרחבה על פיצויים בגין רשלנות במחלת הסרטן לחצ/י כאן