רשלנות רפואית בקרדיולוגיה

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על רשלנות רפואית בקרדיולוגיה, מהם המקרים השכיחים, מה הפיצוי הצפוי במקרים אלו וגם מקרה לדוגמה של איחור קטלני באבחון התקף לב בחדר מיון – זאת ועוד בשורות הבאות

החוק אינו מגדיר ספציפית מהי רשלנות רפואית בקרדיולוגיה אלא נוקט בהגדרה רחבה של עוולת הרשלנות ביחס לכל משלח יד, כולל רופאים ואנשי צוות רפואי. לפי החוק, אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות, מהווה רשלנות. ככל שהרשלנות גרמה למטופל נזק, ניתן לתבוע בשל כך פיצויים בעילה של רשלנות רפואית.

חשוב לציין, קרדיולוג מוגדר כרופא בעל מומחיות בתחום הקרדיולוגיה (רפואת הלב). בישראל, תנאי לקבלת מומחיות בקרדיולוגיה הוא מומחיות גם ברפואה פנימית. ככל שמדובר בקרדיולוג ילדים, נדרשת מומחיות מקבילה ברפואת ילדים. יחד עם זאת, לפעמים הרשלנות הקרדיולוגית נעשית על ידי מי שאינו רופא מומחה לקרדיולוגיה, למשל על ידי רופא כללי בחדר מיון או במוקד רפואי, או איש צוות אחר כמו אחות. עובדה זו לא משנה או מבטלת הצורך לבדוק את הטיפול במשקפיים קרדיולוגיות, דהיינו לפי הכללים החלים על רופאים מומחים לקרדיולוגיה.

ישנם שלל מצבים שעשויים לערב רשלנות בקרדיולוגיה, להלן כמה מהם*:

• איחור באבחנה של התקף לב. התקף לב, או אוטם שריר הלב, נגרם בשל חסימה של אחד מעורקי הלב ו/או ענפיו. במקרה כזה ישנה חשיבות רבה לזיהוי החסימה והסרתה בהקדם האפשרי. אחרת, צפויים נזקים בלתי הפיכים לשריר הלב, כמו גם מקרי מוות, חו"ח. ישנן תלונות המחייבות בירור מיידי על מנת לשלול התקף לב. בירור שכזה יכלול על פי רוב בדיקת אק"ג וכן בדיקת אנזימים (בדיקת דם של אנזים הטרופונין). לפעמים, ייעשו גם צנתור ובדיקות נוספות. אי זיהוי תלונות ו/או סימנים העלולים ללמד על התקף לב בפתח, לרבות גורמי סיכון  של המטופל להתקף לב, יכול להיחשב לרשלנות רפואית בקרדיולוגיה.
• טיפול שגוי בהתקף לב. לפעמים התקף הלב מזוהה בזמן אולם מטופל בצורה שגויה, למשל: קצב הטיפול איטי מרגע האבחנה ועד ההתערבות; ניתן טיפול שגוי ולא הולם את המצב; גם מקרים אלו עשויים להוות רשלנות רפואית.
• פענוח שגוי של בדיקת אק"ג. לא אחת נתקלנו במקרים בהם בוצע תרשים אק"ג שפוענח בטעות כתקין, בעוד שבפועל הראה התרשים התקף לב המחייב טיפול מיידי. מקרים אלו גם עשויים להיחשב לרשלנות רפואית.
• ביצוע התערבות קרדיולוגית בצורה שגויה. ישנם מקרים בהם נעשה צנתור לבבי לצורך אבחנה או טיפול בחסימה, השתלת מסתם אורטלי (TAVI) וכו'. צנתור לבבי הנעשה בצורה רשלנית, לא מיומנת ו/או לא זהירה, עלול לעלות למטופל בחייו או להותירו עם נזקים קשים המזכים בפיצוי כספי במסגרת תביעת רשלנות.
• אי ביצוע התערבות נכונה. לפעמים מאבחנים חסימה אך במקום ניתוח מעקפים עושים צנתור (או ההיפך). גם מקרים אלו עשויים להיחשב לרשלנות, באם הסתיימו עם נזק למטופל.
• אי זיהוי גורמי סיכון לאירוע לבבי. ישנם מטופלים שיש להם גורמי סיכון לעבור אירוע לבבי, כמו היסטוריה משפחתית של אירועי לב בגיל צעיר, פרופיל שומנים מסכן (עודף כולסטרול וכו'). גורמי סיכון אלו צריכים להיות ידועים ולפעמים מצריכים טיפול (למשל טיפול בסטטינים להורדת כולסטרול). התעלמות מגורמי סיכון של המטופל לאירוע לבבי, עשויה להיחשב לרשלנות.
• אי אבחון ו/או טיפול שגוי במומי לב מולדים. ישנם קרדיולוגים בעלי תת התמחות במומי לב מולדים. לפעמים מום הלב לא מזוהה בזמן ולא מוענק הטיפול המתאים, לפעמים הוא מזוהה באקראי ומטופל בצורה שגויה. אלו וגם אלו עשויים להוות רשלנות המאפשרת לתבוע פיצויים.

*מדובר ברשימה חלקית לצורך המחשה בלבד.

המנוח, בן 59 בעת האירועים, הופנה בדחיפות לחדר מיון על ידי רופאת המשפחה שלו בקופת החולים, בגלל תלונות על כאבים בחזה וקוצר נשימה. בחדר המיון טופל המנוח על ידי רופא מתמחה שפענח בדיקת אק"ג שנעשתה באופן שגוי, ולא הורה על ביצוען של בדיקות מתאימות על מנת לשלול אצל המנוח אירוע לבבי כפי שהתחייב בנסיבות; המתמחה גם לא התייעץ בעניינו של המנוח עם קרדיולוג. רק לאחר למעלה מ-3 שעות מקבלתו של המנוח לבית החולים, הבינו בחדר המיון שהמנוח תחת התקף לב חמור והורו על העברתו לחדר הצנתורים. גם אז נמשכה "גרירת הרגליים" בטיפול במנוח ועברו כשעה וחצי נוספות, עד שהמנוח הוכנס בסופו של דבר לצנתור. בשל כך קרס המנוח בחדר הצנתורים, הונשם והועבר לבית חולים אחר. המנוח לא הצליח להתאושש מהפגיעה האנושה בלבו ולאחר אשפוז של מספר שבועות הוא נפטר.

היקף הפיצוי בתביעות רשלנות רפואית בקרדיולוגיה, כמו גם ברשלנות רפואית בכלל, תלוי בראש ובראשונה בהיקף הנזקים שנגרמו לתובע, לצד נתוניו האישיים.

ככל שמדובר בנפגע צעיר יותר, שהיה בריא ועצמאי ערב האירוע הרשלני, עם שכר גבוה וכישורים מרשימים, וככל שהנזק שנגרם בשל הרשלנות הקרדיולוגית חמור יותר, כך הפיצוי שייפסק בתביעה יהיה גבוה יותר.

במקרה שתואר לעיל, היה המנוח בן 59 במותו, הוא סבל מטרשת עורקים מפושטת ומאוטם לבבי חמור. הוא עבד עד האירוע תמורת שכר מינימום. אלמנתו – היא התובעת במקרה זה –  דרשה בתביעה פיצוי בגין אובדן הכנסותיו של המנוח בשנות העבודה שנגדעו ("השנים האבודות" בעגה המקצועית), כמו גם פיצוי בגין אובדן שירותי בן זוג, הוצאות קבורה ולוויה, וכן פיצוי בגין הכאב והסבל והקיצור בשנות חייו של המנוח.

כמקובל בתביעות רשלנות רפואית, קיימת סבירות גבוהה שגם תיק זה יסתיים בהסכם פשרה.