רשלנות בטיפול בדימום מוחי גרמה למוות

תביעה לפיצויים בשל רשלנות בטיפול בדימום מוחי שגרם למות החולה. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, המייצגים את יורשי המנוחה, מסבירים מה הייתה הרשלנות ומהם הפיצויים שנדרשו בתביעה

המנוחה, אישה כבת 65 שנים בעת האירוע, הובהלה לבית חולים כשהיא סובלת מחבלת ראש עם דימום תוך מוחי. על אף זאת, התקבלה בבית החולים החלטה שלא לנתח את המנוחה לצורך ניקוז הדימום המוחי שלה, ואף לא לעקוב אחר החמרת הדימום. לאחר חמישה ימי אשפוז, הוחלט לשנות ההחלטה הראשונית וכן לנתח המנוחה. למרבה הצער היה זה מאוחר מדי, כאשר הנזק לתפקודי גזע המוח של המנוחה כתוצאה מהדימום ומהלחץ המוגבר היה כבר בלתי הפיך לחלוטין. ניתוח מוקדם יותר מן המועד בו בוצע בפועל, היה מציל חיי המנוחה, אולם, כתוצאה מרשלנות רפואית של בית החולים, הועברה המנוחה במצב של קומה למוסד סיעודי, בו אושפזה כשנתיים עד למותה כתוצאה ישירה ממצב זה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של רופא מומחה לנוירו-כירורגיה. המומחה עיין בתיקיה הרפואיים של המנוחה וקבע בצורה חד משמעית כי מדובר במקרה זה בהחלטה רפואית רשלנית חמורה, מכיוון שלא הייתה שום סיבה למנוע מהמנוחה התערבות נוירוכירורגית מצילת חיים ומשפרת פרוגנוזה רפואית. כל הנתונים הרפואיים הצביעו על צורך חד משמעי לטפל במנוחה בצורה מקסימלית ואינטנסיבית וברור כי לא היה מקום לשום החלטה גורפת מונעת ניתוח כפי שהתקבלה באופן תמוה בבית החולים.

המומחה הוסיף וקבע בחוות דעתו שככל שחלף הזמן, הדימום התרחב בהיעדר כל מעקב, והסיכויים להצלת המנוחה פחתו. הפתגם המוכר לכל העוסקים ברפואה הוא: "TIME IS BRAIN", שמשמעותו היא כי משך הזמן שהמוח במצב מצוקה קובע את הסיכוי לשרידותו של המוח ושל האדם.

הניתוח התבצע במקרה זה כשכבר היה מאוחר מדי ובלתי אפשרי להציל כל סוג של תפקוד נוירולוגי בסיסי. בשלב זה, הפגיעה בתפקודים של גזע המוח של המנוחה הייתה בלתי הפיכה לחלוטין כפי שהתוודא בבדיקתה גם אחרי הניתוח.

בתביעה התבקש בית המשפט לפסוק פיצוי הן עבור תקופת הסבל הממושך בו הייתה המנוחה במצב וגטטיבי, כאשר בני משפחתה, בפרט בעלה, סעדו אותה והן בגין הוצאות קבורה ולוויה, אובדן הכנסות של המנוחה, אובדן שירותים, וכן הכאב והסבל של המנוחה, ואובדן שנות חיים.