גילוי מאוחר של היפוך איברים בעובר

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על תביעה שהוגשה על ידם בשמה של צעירה, בשל גילוי מאוחר של היפוך איברים בעובר בסקירת מערכות בהריון. בשל הגילוי המאוחר נאלצה האישה לעבור "לידה שקטה" ופיתחה בשל כך נזק נפשי

התובעת עברה סקירת מערכות מוקדמת בשבוע 15 שפוענחה כתקינה. בשבוע 22 להריונה עברה התובעת סקירת מערכות מורחבת אצל אותו רופא. או אז הבחין הרופא במצב של "חלופת איברים" אצל העובר (סיטוס אינברסוס בעגה המקצועית) – מצב בו איברים פנימיים האמורים להיות בצד ימין נמצאים בצד שמאל ואלו שאמורים להיות בצד שמאל- בצד ימין. מצב זה יכול להיות שלם, כלומר כל האיברים בצד ההפוך למיקום האנטומי הטבעי, או חלקי- חלק מהאברים נמצאים בצד ההפוך. במקרה זה היפוך האיברים היה חלקי, הכבד והקיבה היו הפוכים, אך הלב היה במקומו הטבעי.

עם גילוי היפוך האיברים בשלב מתקדם של ההריון, הופנתה התובעת להמשך בירור, בסופו התגלו מומים נוספים וניתנה המלצה על הפסקת ההריון. בשל השלב המתקדם בו הייתה התובעת, נאלצה היא לעבור "לידה שקטה". בשל כך פיתחה התובעת טראומה נפשית המצריכה טיפול.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה – פרופסור למיילדות וגינקולוגיה וגנטיקה. המומחה הסביר בחוות דעתו כי מדובר במקרה זה בטעות בלתי סבירה ורשלנית בסקירה הראשונה שבוצעה לתובעת. להלן עיקרי קביעותיו של המומחה בחוות הדעת:

• חובה לקבוע את מנח העובר בכל סקירת מערכות בהריון המבוצעת בשליש השני ואילך של ההריון: "האנליזה של המנח העוברי היא חיונית לאינטרפרטציה נכונה של מיקום איברים בבטן ובבית החזה העוברי ולאבחון של מבנים לא תקינים בעובר".
• במקרה זה דובר במצב של היפוך איברים חלקי – הקיבה הייתה בצד ימין (במקום שמאל), כיס המרה בצד שמאל, אולם הלב היה במיקום נכון (חוד הלב פונה שמאלה): "מצב של היפוך חלקי, בו הלב והקיבה לא באותו צד, כמו שהיה במקרה זה, קל יותר לאבחון".
• מדובר במקרה זה ברשלנות של הרופא שהתנהל בצורה בלתי סבירה ולא איבחן חלופת האיברים כבר בסקירה המוקדמת שעשה לתובעת בשבוע 15 להריונה: "כיוון שמדובר בהיפוך איברים חלקי, מלפורמציה ראשונית שאינה משתנה במהלך ההיריון, אין ספק שכבר בסקירת המערכות המוקדמת היה ניתן וצריך לאבחן את ההיפוך ללא קושי, שכן מדובר במקרה בו חוד הלב פונה שמאלה והקיבה נמצאת בצד ימין, ממצא בולט שאמור להיות מזוהה בכל סקירה. החמצה של אבחנה זו אינה יכולה להיחשב לפרקטיקה רפואית סבירה".

בשל האיחור באבחון המומים בעובר בסקירה המוקדמת, נאלצה התובעת לעבור בשבוע 24 להריונה "לידה שקטה"- הליך טראומטי לכל הדעות, במהלכו מזריקים זריקת רעל ללב העובר דרך דופן בטנה של האם, תחת שיקוף US, ולאחר מכן משרים לידה של עובר ללא רוח חיים.

המומחה שחוות דעתו צורפה לתביעה קבע כי אילולא ההחמצה של המומים בסקירת המערכות המוקדמת שבוצעה לתובעת, הייתה יכולה היא לעבור הפסקת הריון בשבוע 15 על ידי הליך של גרידה, ללא צורך בלידה שקטה, על כל ההשלכות הנפשיות של הדבר.

מאז ועקב חוויית הלידה השקטה, חל שינוי במצבה הנפשי של התובעת. היא הופנתה עוד בהיותה בבית היולדות, לקבל תמיכה רגשית, אותה היא מקבלת במסגרת מרפאה לבריאות הנפש, הכוללת שיחות והמלצה לטיפול תרופתי. לצורך ביסוס הפגיעה הנפשית שנגרמה לתובעת, צורפה לתביעה חוות דעת של רופא מומחה לפסיכיאטריה, אשר קבע כי בשל אירוע הלידה השקטה נגרמה לתובעת נכות נפשית  – תופעה מוכרת בספרות ביחס לנשים שחוו לידה שקטה (still birth).

בשל המקרה חוותה התובעת נזק של צער ועוגמת נפש המלווה אותה כיום. נתונים אלו, לצד גילה הצעיר של התובעת, יעמדו בבסיס חישוב הפיצויים להם היא תהיה זכאית.