רשלנות בטיפול בזיהום בעין גרמה לעיוורון

תביעה בשל רשלנות בטיפול בזיהום בעין. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, שייצגו התובע, מתארים מה הייתה הרשלנות בטיפול בזיהום בעינו של התובע, מהם הנזקים שנגרמו לו בשל כך ומהו הפיצוי הצפוי בתביעה

התובע, גבר כבן 60, היה מאושפז בבית חולים גדול במרכז הארץ, לאחר ניתוח גב שעבר שם בשל מחלת הסרטן. במהלך האשפוז נבדק התובע ונמצא חיובי לנוגדי CMV. בשל כך- כמקובל במצב זה- עבר התובע בדיקה על ידי רופא עיניים בבית החולים על מנת לשלול הידבקות של העיניים בווירוס. על אף שממצאי הבדיקה חייבו בירור נוסף, לא בוצע בירור.

מספר שבועות לאחר מכן, כשהתובע עדיין היה מאושפז בבית החולים במסגרת שיקום, התלונן הוא על ירידה בחדות הראייה ונבדק שוב על ידי רופא עיניים. הרופא לא העלה החשד לזיהום בעין בשל CMV (רטיניטיס ציטומגלווירוס), על אף ממצאי בדיקה מחשידים לאבחנה זו. גם ההנחיה להחזיר התובע ממחלקת האשפוז לבדיקה נוספת אצל רופא עיניים אחר למחרת, לא מולאה. כך קרה שרק לאחר כ-6 שבועות אובחן שהתובע לוקה ברטיניטיס והוחל טיפול, אולם היה זה מאוחר מדי והתובע איבד ראייה בעין אחת.

לכתב התביעה צורפה כמתחייב בדין, חוות דעת של רופא מומחה לרפואת עיניים (אופתלמולוג) אשר קבע כי מדובר במקרה זה ברשלנות רפואית קשה. המומחה קבע כי מדובר במקרה של רשלנות קשה והזנחת חולה במשך שבועות, על אף שהיו כל הסימנים לפגיעה בעיניים על ידי וירוס ה-CMV- מצב מסוכן המחייב טיפול מיידי. בהיעדר טיפול ניזוקה ראייתו של התובע, והוא איבד ראייתו בעינו השמאלית (וגם שדות הראייה שלו נפגעו).

במקרה זה, כמו בכל מקרה של תביעת רשלנות רפואית, היקף הנזק לצד נתוני התובע, הם אלו שיקבעו את גובה הפיצוי הממוני והלא ממוני לו יהיה זכאי התובע. במקרה זה נגרמה לתובע נכות חמורה בשל אובדן ראייה בעין אחת (30% נכות), אולם לא ניתן יהיה להתכחש לעובדה כי התובע ללא קשר לאירוע אובדן הראייה כבר איבד כושר השתכרותו בשל מחלת סרטן בה לקה עוד קודם לכן.

בנסיבות אלו עיקר הפיצוי בגין אובדן הראייה בעין אחת יבטא אמנם גם ירידה בכושר התפקוד וצרכים הנלווים לכך, אך בעיקר נזקים לא ממוניים עבור כאב וסבל, צער ועגמת נפש הכרוכים באובדן הראייה והפגיעה באיכות חייו של התובע.