רשלנות רפואית ללא נזק

רשלנות רפואית ללא נזק שכיחה למדי. תנאי הכרחי לתבוע פיצויים לפי עוולת הרשלנות הוא קיומו של נזק. אבל גם כאשר נגרם נזק, לא כל נזק בעקבות רשלנות רפואית מצדיק תביעה  – עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים

על פי הוראות הדין, אחד התנאים ההכרחיים להתקיימות העילה של רשלנות רפואית הוא קיומו של נזק. סעיף 35 לפקודת הנזיקין, המגדיר את עילת התביעה הנזיקית בגין עוולת הרשלנות, קובע כי: "…הגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה".

בהיעדר נזק בעקבות הרשלנות, לא מתקיימים יסודות העוולה ואין זכות לפיצויים מכוח עוולת הרשלנות, גם אם התרחשה רשלנות רפואית קשה.

ומהו אותו "נזק" עליו מדבר החוק ? "נזק" מוגדר בפקודת הנזיקין כ "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם־טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". ככל שמדובר ברשלנות רפואית, הכוונה לנזק גוף המתבטא באובדן חיים (חו"ח מוות) או פגיעה בגוף שגורמת לנזקים כלכליים (למשל: אובדן כושר השתכרות, הוצאות בגין ריפוי, שיקום, עזרה וכו') ו/או לנזקים לא כלכליים (למשל כאב וסבל, צער ועגמת נפש).

גובה הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית נגזר מגובה הנזק שנגרם למטופל בשל הרשלנות. ישנם מקרים שנגרם בעקבות הרשלנות נזק, אבל לא נזק כזה ששווה לתבוע בגינו פיצויים. לא נזק קל כשריטה חולפת, כנזק קבוע כאובדן יד או רגל. באופן דומה, לא נזק קשה שהתרפא לאחר תקופה מסוימת, כנזק קל שהותיר פגיעה לכל החיים, גם אם מדובר בפגיעה קלה בלבד.

מאחר שתביעות רשלנות רפואית הינן תביעות לקבלת פיצויים כספיים (בשונה מהליכים אחרים שניתן לנקוט בהם נגד רופא), כדאיות התביעה מבחינה כלכלית (Value for money) מהווה שיקול מכריע, שעורך דין מנוסה ישקול תמיד לפני הגשת התביעה. במסגרת תביעת רשלנות רפואית ישנן הוצאות (בעיקר עבור חוות דעת של רופאים מומחים), העשויות להגיע לעשרות אלפי שקלים. ההליך עצמו נמשך מספר שנים. ישנם מקרים בהם הרשלנות הרפואית גורמת לנזקים שפוטנציאל הפיצוי שלהם, אינו מגיע לגובה ההוצאות הכרוכות בהליך התביעה בגינם.

בנוסף, מכיוון ששכר טרחת עורכי הדין המייצגים תובעים ברשלנות רפואית, נגזר מגובה הפיצוי שמתקבל בתביעה, קשה עד בלתי אפשרי יהיה לנפגע רשלנות שסובל מנזק קל למצוא עורך דין שיסכים לייצג אותו, בשל פוטנציאל הפיצוי הנמוך אל מול עלויות העבודה הגבוהות.

דוגמאות למקרי נזק מרשלנות רפואית שאינם מצדיקים תביעה:

• רשלנות רפואית שגרמה לנזק גוף חולף. גם אם מדובר בנכות של ממש שנמשכה חודשים ארוכים, וגם אם נגרמו בשל כך נזקים ממוניים כמו אבדן שכר ונזקים לא ממוניים (כאב וסבל), עדיין תביעות במקרים שכאלו הרבה פעמים לא משתלמות.
• רשלנות רפואית במקרה של אנשים בגיל מתקדם ו/או חולים סופניים: סכומי הפיצויים שנפסקים בישראל במקרים של אנשים שתוחלת החיים הצפויה שלהם הייתה קטנה במיוחד, גם ללא הרשלנות הרפואית, בשל מחלה סופנית או גיל מתקדם, נמוכים מאוד. יש לכך מספר סיבות, למשל היעדר כושר עבודה של אנשים אלו עוד קודם לרשלנות; צורך בעזרה והיעדר תפקוד עוד קודם לרשלנות; תוחלת חיים קצרה מאוד עוד קודם לרשלנות. לשיטתנו, מעבר לזילות חיי האדם הנגרמת מפסיקת פיצויים נמוכים במקרים אלו, מדובר במצב מסוכן – יוצא שיותר זול לפצות על הפגיעה בקבוצת אנשים חלשה זו, מאשר להשקיע משאבים כלכליים כמו כוח אדם, בדיקות או ציוד, כדי למנוע מלכתחילה את הפגיעה בהם.

ניתן לסכם ולומר כי תנאי הכרחי לתבוע פיצויים מכוח עוולת הרשלנות הוא קיומו של נזק בעקבות הרשלנות הרפואית.

עם זאת, גם במקרים בהם הרשלנות הרפואית גרמה לנזק, לא בגין כל נזק משתלם לתבוע. נזקים מינוריים, נזקים חולפים או נזקים במקרים של אנשים חולים עוד קודם לרשלנות, לא כל שכן קשישים בגיל מתקדם, עשויים לשלול הכדאיות לתביעת רשלנות רפואית משיקולי עלות תועלת.