רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים בשורות הבאות מהי רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם, מהם מקרי הרשלנות השכיחים בניתוחים גינקולוגים לכריתת רחם ומהו הפיצוי הצפוי בתביעות אלו

ניתוחי רחם מבוצעים על פי רוב על ידי גניקולוגים. רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם עלולה לגרום לפגיעה באיברים פנימיים. ברוב המקרים, הכוונה לפגיעה בחלקי מערכת העיכול- המעי הגס, המעי הדק, או איברים אחרים המצויים בסמיכות לאיברי הרבייה הנשיים, כמו הרחם, השחלות, החצוצרות ושלפוחית השתן. סמיכות קרובה זו בתוך בטנה של האישה בין שתי קבוצות איברים אלה מהווה כר פורה לסיבוכים, שלעתים, היו ניתנים למניעה לולא התרשלו הרופאים.

חשוב להדגיש תחילה שלא כל סיבוך בניתוחים גניקולוגיים, כמו ניתוח לכריתת רחם, מהווה רשלנות רפואית. כל ניתוח שהוא ברפואה נושא סיכונים וסיבוכים אפשריים שונים כגון פגיעה באיברים "שכנים", דימום או זיהום. לפעמים הסיבוכים מתרחשים גם בידיים מיומנות וזהירות. מבחינת הדין, על מנת שבית המשפט יקבע שהתרחשה רשלנות בניתוח, יש להוכיח בפניו כי הטיפול הניתוחי שניתן היה ברמת מיומנות ו/או זהירות בלתי סבירות, ובשל כך נגרם למטופלת נזק. הדרך לעשות זאת היא על ידי הצגת ראיות מתאימות המלמדות כי הטיפול היה כאמור בלתי סביר, בתוך כך, על ידי הצגת חוות דעת של מומחה רפואי, המפרט את הכשלים שהתרחשו בניתוח (הכוונה גם לשלב טרום הניתוח ולשלב פוסט הניתוח).

הקידמה המדעית, הרפואית והטכנולוגית הביאה בשנים האחרונות, ובעיקר בעשור האחרון, לפריחתה של שיטת הניתוח הלפרוסקופית בניתוחים לכריתת רחם (או הסרת ממצאים רחמיים כגון – מיומה, ציסטות, גידולים ממאירים וכו'). משמעות שיטה זו היא, שבניגוד לעבר, כאשר היה צורך בביצוע "ניתוח פתוח", תוך פתיחת בטנה של האישה באמצעות חתך ארוך על מנת לבצע את הטעון טיפול בבטנה, משתמש כיום המנתח במצלמה המוחדרת דרך נקבים זעירים בבטנה של האישה. המנתח מקבל את תמונת האיברים הפנימיים על פני מסך טלוויזיה, ותוך כדי הסתכלותו על המסך, מבצע את הניתוח ביעילות מלאה.

לשיטה זו יתרונות רבים, שהבולטים בהם הם שיעור זיהומים קטן יותר, כאבים פחותים לאישה, שחרור מהיר מבית החולים, וכמובן צלקת מזערית בבטן, שלא כמו בניתוח פתוח בו נשארת צלקת בולטת מפתיחת הבטן העלולה גם להחליש את שרירי הבטן ו/או לתרום להופעת בקע ניתוחי (POVH).

ההחלטה על הגישה הניתוחית המתאימה ("סגורה" או "פתוחה") חייבת להילקח תוך שקילת הנתונים האישיים של כל מטופלת ומטופלת. כך למשל ניתוח בטן בעברה של מטופלת המיועדת לעבור ניתוח כריתת רחם, עלול להוות אינדיקציית נגד לניתוח בגישה הלפרוסקופית הסגורה – ניתוחי בטן גורמים להידבקויות תוך בטניות, המצריכות הפרדתן בניתוח כריתת הרחם. זהו מצב העלול לגרור סיבוכים בעת פעולת הפרדת ההידבקויות, כגון פגיעה באיברים שכנים.

נתון אחר שעשוי להוות סיבה להימנע מניתוח לפרוסקופי סגור הוא רחם גדול ו/או במיקום לא מתאים.

מצבים אלו (ועוד רבים אחרים), עשויים להוות הוריות נגד לניתוח לפרוסקופי סגור. מבחינה משפטית קיימת חובה ליידע המטופלת על כך בשלב טרום הניתוח, להציג לה האפשרויות האחרות הקיימות ולאפשר לה לבחור בצורה מושכלת מהו הניתוח שברצונה לעבור, על סיכוייו וסיכוניו (זאת כחלק מהחובה לקבל הסכמה מודעת של המטופל לניתוח).

כאמור, הגישה הניתוחית הלפרוסקופית מאפשרת ביצוע ניתוחים זעיר-פולשניים, המתאפיינים בשיעור זיהומים קטן יותר, צלקות מזעריות ותקופת החלמה קצרה יותר, מאשר בניתוח ה"פתוח" הקלאסי. ואולם, "שטר ושוברו בצידו"- נדרש שהמנתח יהיה בעל המיומנות המתאימה לבצע ניתוחים גניקולוגיים כגון כריתת רחם, באמצעות מצלמת הלפרוסקופ. העובדה שהניתוח איננו מבוצע עם בטן פתוחה לרווחה, מצב בו האיברים נראים בבירור לעיניו של המנתח, עלולה לגרום לאי הבנה נכונה של האנטומיה הבטנית על ידי המנתח, ומכאן לתקלות ולסיבוכים, שבראשם פגיעה תוך כדי הניתוח באיברי בטן פנימיים.

רמת מיומנות ירודה של הרופא המנתח בניתוח כריתת רחם, עשויה להוות רשלנות רפואית, במידה שהמיומנות הניתוחית שננקטה הייתה בלתי סבירה ולא עלתה בקנה אחד עם הרמה הנדרשת בניתוחים אלו.

כאמור, בשל הסמיכות הקרובה בין איברי הרבייה למעיים, קיים סיכון גבוה לכך שכתוצאה מאי הבחנה נכונה בין האיברים על ידי המנתח תוך כדי הניתוח, בעיקר אם קיימות הידבקויות בין האיברים (מצב הנפוץ במיוחד אצל מטופלות לאחר ניתוחי בטן קודמים), תתרחש פגיעה במעיים. אירוע כזה יכול להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח. בכל מקרה של ספק, מחובתו של המנתח, טרם סיומו של הניתוח, לוודא באמצעות בדיקות מתאימות שפגיעה שכזו לא התרחשה ושהמעי שלם- גם אם הוא יוכל לעשות זאת רק באמצעות פתיחת הבטן באופן מלא. יש לזכור כי מצב של קרע במעי שאיננו מאובחן ושאיננו מטופל בזמן, עלול להביא לזיהום מהיר בבטן שעשוי להוביל לזיהום מהיר בדם, אלח דם (ספסיס) ואף מוות תוך זמן קצר. לכן, במקרים כאלה של ספק, אין להיכנס לשיקולי "קוסמטיקה", ויש לפתוח הבטן במהירות.

כמו בכל תביעת רשלנות רפואית, גם במקרה של רשלנות בניתוח כריתת רחם, היקף הפיצוי שתקבל הנפגעת (או בני המשפחה במקרה פטירה חלילה), תלוי בנסיבות המקרה. היקף הפגיעה והשלכותיה על בריאותה ותפקודה של הנפגעת, לרבות מבחינה תעסוקתית, כמו גם היקף הסבל והכאב שהיו מנת חלקה של הנפגעת -אלו ועוד נתונים אינדיבידואליים אחרים – ישפיעו על גובה הפיצוי. אין דומה מקרה של נזק קטן אצל אישה מבוגרת שממילא כבר לא עובדת ותפקודה הבסיסי ממילא כבר היה לקוי, למקרה של פגיעה חמורה ותפקודית, באישה צעירה שתסבול במשך כל יתרת ימי חייה מנזקי הניתוח.

לפיכך, היקף הפיצוי במקרים של נזק קבוע בשל ניתוח כריתת רחם רשלני, עשוי לנוע בטווח שבין מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים במקרים החמורים שהותירו נזקים קשים או חלילה מוות.

ניתוחים לכריתת רחם (מכל סיבה שהיא) עלולים להסתבך ולגרום נזקים למטופלת. לא כל סיבוך או נזק לאחר ניתוח כריתת רחם מהווה רשלנות רפואית, אלא רק אם ניתן להוכיח שמדובר בנזק שנגרם בשל רמת מיומנות ו/או זהירות בלתי סבירות. עורכי דין המייצגים במקרי רשלנות רפואית הם בעלי הידע והכלים להציג בפני בית המשפט ראיות התומכות ברשלנות בניתוח, בין היתר – חוות דעת מתאימה של מומחה רפואי.

בחירה בגישה ניתוחית לא מתאימה למטופלת, כמו גם ביצוע הניתוח בצורה בלתי זהירה, פגיעה באיברים סמוכים כגון גרימת חור במעי או בשלפוחית השתן – אלו ועוד עשויים להוות רשלנות רפואית בניתוח המזכה בפיצוי כספי.

ניתן לתבוע על רשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם עד 7 שנים מהיום בו התרחשה הרשלנות שגרמה לנזק (בדרך כלל יום הניתוח עצמו). במקרה של מי שהייתה קטינה בעת הניתוח, ניתן לתבוע עד גיל 25.

מאחר שאין על הרופאים חובת דיווח למטופלות על טעויות או כשלים שנפלו בטיפול הניתוחי שקיבלו, המלצתנו היא לפנות לייעוץ עם עורך דין לרשלנות רפואית בכל מקרה בו מופיע נזק לאחר ניתוח כריתת רחם.