רשלנות של רופא משפחה

מהי רשלנות רפואית של רופא המשפחה בקופת החולים ומתי ניתן לתבוע בשל כך פיצויים כספיים- עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים

קופת החולים הקהילתית היא מקום המפגש התדיר ביותר והזמין ביותר של כל אחד מאיתנו עם מערכת הרפואה. פעמים רבות רופא המשפחה מלווה את המטופל שנים ארוכות, מצעירותו ועד זקנתו, בכל תחנות חייו השונות, לפעמים תוך יצירת קשרי חברות אישיים. אבל גם התפתחותם של קשרי חברות, אינם צריכים כמובן להשכיח את העובדה שפערי המידע ויחסי הכוח בין רופא המשפחה למטופל אינם שוויוניים, וככאלה, מחייבים חובת זהירות מצד הרופא המטפל כלפי המטופל, לרבות חובת גילוי נרחבת באשר לטיפולים קיימים, הפנייה לרופאים מומחים כשצריך, כמו גם חובת מעקב אחר ביצוע בדיקות ותוצאותיהן.

חשוב לזכור שגם רופא משפחה מיומן ומסור עלול לטעות במסגרת עבודתו. השאלה האם הטעות של רופא המשפחה רשלנית או לא, תלויה במידת הסבירות של הטעות או במילים אחרות – ככל שרופא המשפחה טעה בטיפול בחולה בשל אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות, תיחשב הטעות לרשלנות אסורה. במידה שבשל הטעות הרשלנית נגרמו למטופל נזקים, ניתן לתבוע בשל כך פיצויים בעילה של רשלנות רפואית.

הגדרה רחבה זו, המתבססת על קנה מידה "רחב" של סבירות, יוצרת קרקע פוריה לטענות שונות של בעלי דין בדבר מה סביר ומה לא. דרך המלך להוכיח רשלנות של רופא משפחה היא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי, אשר קובע כי התנהלות הרופא אינה עולה בקנה אחד עם הסביר והמקובל בנסיבות דומות. חוות דעת זו מתבססת בין היתר על ספרות מקצועית, פרוטוקולים מקובלים, קווים מנחים ופרסומים של איגודים מקצועיים שונים. עורכי דין המייצגים נפגעי רשלנות רפואית מצויים בקשרי עבודה עם רופאים מומחים הכותבים עבור לקוחותיהם חוות דעת לביסוס התביעה, במקרים המצדיקים זאת.

כפי שבית המשפט העליון התבטא לא אחת, מזמן תם עידן הפטרנליזם בו הרופא הינו ה"יודע כול" ואינו צריך לשתף את המטופל ההדיוט בהליך קבלת ההחלטות הרפואיות. על הרופא לשתף החולה בבחירת סוג הטיפול המתאים לו, ואם ישנן מספר אלטרנטיבות, אזי עליו ליידע החולה על כך ולעמוד איתו על ההבדל בין האפשרויות הרלוונטיות – סיכונים מול סיכויים, יתרונות מול חסרונות. בית המשפט העליון עמד על חובה זו מספר פעמים ויפים לדוגמה דבריו של כב' השופט העליון (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין בע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (פורסם בנבו, ב-22.6.09, שם בע' 27, פסקה ז' לפסה"ד של כב' השופט רובינשטיין):

"פטרוניות רפואית- ולוא גם מתוך מלוא הכוונות הטובות- מקומה לא יכירנה עוד; בפרשת דעקה ציינה השופטת שטרסברג כהן את מגמת הכרסום בגישה הפטרנליסטית, 'מגמה המתאפיינת בהעתקת מרכז הכובד מן הרופא המטפל לעבר החולה, שיוכר כך על מעמד הבכורה בתהליך גיבוש החלטה על ביצוע טיפול רפואי בגופו'. על כן הקביעה, כמו זו של מומחה הנתבעים בנידון דידן, כי אין מקום "להפחיד" את החולה ועל כן אין צורך לספר לו על חשש, כגון בענייננו, לקרע ברחם כתוצאה מפיטוצין, אף אם מדובר בסיכון שאינו שכיח, הם בחינת ספרי דורות קודמים".

לרופא המשפחה, מתוקף תפקידו, אחריות מיוחדת כלפי המטופל בתור הרופא שמרכז את הטיפול בו, "האבא הרפואי", שאליו מתנקזים דיווחי הרופאים המקצועיים השונים והבדיקות הרפואיות השונות אליהן נשלח המטופל (בדיקות מעבדה, צילומי הדמיה וכו'). רופא המשפחה הוא מעין "תחנת ממסר", שאליה מגיעים הדיווחים מהמקורות השונים, ובה צריך להיעשות עיבוד המידע הכולל על ידי רופא המשפחה וקבלת ההחלטה על הצעד הבא.

מחובתו של רופא המשפחה להפנות את המטופל לבדיקות ולרופאים המומחים המתאימים לבירור מצבו הנתון, תוך העברת כל המידע הרלבנטי שהצטבר אצל רופא המשפחה לגבי החולה.

מחובתו של רופא המשפחה לעקוב אחר תוצאות הבדיקות אליהן הפנה המטופל.

מחובתו של רופא המשפחה להפנות המטופל לבירור המתאים במכונים ואצל רופאים מומחים. אי הפניה למומחה הנכון או לבדיקה הנכונה בהתאם למצבו של החולה הנגלה לעיני הרופא עשוי להוות התרשלות.

מקרה נפוץ נוסף של רשלנות רופאי משפחה הוא במקרה שהמטופל עובר ממרפאה למרפאה של אותה קופה, והרופא הקולט איננו טורח לבקש את התיק מהמרפאה הקודמת ו/או להיפגש עם המטופל כדי "ליישר קו" ולקבל מידע על הרקע הרפואי שלו עד כה, המשך טיפול אם נדרש, תרופות קבועות וכו'. פעולה פשוטה שכזו עשויה למנוע נפילה של המטופל בין הכיסאות, שעלולה להיות גם קטלנית. במקרה שכזה ניתן יהיה לתבוע הן את רופא המשפחה "המעביר" והן את רופא המשפחה "הנעבר" בגין הכשל בהעברת המידע.

• מקרים בהם רופא המשפחה לא מפנה מטופל לבדיקות סקר נדרשות לגילוי מחלות ממאירות, בהתאם לגילו ו/או הרקע הרפואי של המטופל, כגון בדיקות סקר לסרטן השד או סרטן המעי הגס.
• מקרים בהם מצב אקוטי כמו התקף לב או אירוע מוחי, לא אובחן ולא טופל במועד עקב התרשלות בביצוע האבחנה הנכונה.
• מקרים בהם ניתן טיפול תרופתי שגוי במינון ו/או בסוג, בהתאם למצבו של החולה ו/או נתוניו (גיל, רגישויות, אינטראקציה עם תרופות אחרות וכו').
• מקרים בהם רופא המשפחה לא התייחס לתוצאות בדיקה לא תקינות של המטופל, לא עדכן התיק ו/או המטופל בתוצאות ולא נתן ההמלצות הנדרשות.
• מקרים בהם רופא המשפחה לא אבחן מחלה זיהומית, למשל מקרה בו מחלה זיהומית אצל ילד כמו דלקת ריאות מיוחסת למחלה ויראלית חולפת.

*מדובר ברשימה חלקית בלבד. יש לבחון כל מקרה לגופו. 

רשלנות רפואית בקופת חולים מתרחשת לא אחת בשל התרשלות של רופא המשפחה- "האבא הרפואי" של המטופלים- האמור לבצע בירורים כנדרש על מנת לאבחן מצב המטופל, ואם צריך, להפנותו לשם כך לבירורים נוספים (בדיקות שונות, רופאים מומחים, חדר מיון וכו'). מובן גם שמחובתו של רופא המשפחה לברר תוצאות הבדיקות אליהן הפנה המטופל, כמו גם לוודא במקרים מסוימים שהמטופל מבצע הבדיקה, לאחר שהבין חשיבותה.

הפרת חובת הזהירות של רופא המשפחה כלפי מטופליו, בין אם בשל התעלמות מתלונות החולה או מסימנים שמציג, בין אם בשל אי הפנייתו לביצוע הבירור הנדרש במכונים, מרפאות מומחים או בית חולים, ובין אם בשל חוסר מעקב אחר תוצאות הבירור, תהווה על פי רוב עילה לתבוע את קופת החולים- מעסיקתו של הרופא –  בשל רשלנות רפואית.

אם את/ה חושד/ת כי נגרם לך נזק רפואי בשל רשלנות רפואית בקופת החולים, מומלץ לפנות לייעוץ עם עורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית שיוכלו לבדוק המקרה ולבחון האפשרות לתבוע עבורך פיצויים כספיים.