רשלנות בנוירוכירורגיה

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים על רשלנות בנוירוכירורגיה – מהם המקרים השכיחים של רשלנות רפואית בנוירוכירורגיה, עד מתי ניתן לתבוע בשל כך ומהו הפיצוי בתביעות אלו – זאת ועוד בשורות הבאות

תחום הנוירוכירורגיה כולל בחובו טיפולים במחלות הקשורות במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) ובמערכת העצבים ההיקפית. דוגמאות למצבים המצריכים טיפול נוירוכירורגי הם מקרים של טראומה לעמוד השדרה, פגיעות ראש עם שברים בגולגולת ו/או דימומים מוחיים, בצקות מוחיות, זיהומים מוחיים, גידולים במוח, בעמוד השדרה ובעצבים עצמם, מחלות עצבים תנועתיות כמו פרקינסון ועוד.

הטיפולים הנוירוכירורגים יכולים להיות חודרניים, כמו במקרה של ניתוח ראש או עמוד שדרה, או שמרניים, למשל על ידי מתן תרופות, מעקב וכו'.

מבחינה משפטית, אי נקיטת רמת מיומנות או מידת זהירות סבירות על ידי רופא נוירוכירורג, מהווה התרשלות. במידה שבשל התרשלות שכזו נגרם למטופל נזק גוף, מאפשר הדין לתבוע פיצוי כספי בשל כך.

רשימת המקרים האפשריים של רשלנות בנוירוכירורגיה הינה מגוונת ולא מוגבלת. עם זאת, להלן רשימה של מקרים שעצם התרחשותם מלמד ברוב המקרים על רשלנות רפואית בנוירוכירורגיה:

ניתוחי ראש הם לחם חוקם של רופאים נוירוכירורגים. באופן מסורתי מבוצעים ניתוחים אלו על ידי פתיחת הגולגולת (Craniotomy), בשלל מצבים, כגון מקרים של גידולי מוח שיש להסיר, שפירים וממאירים או במקרים של חבלות ראש, דימום, זיהום וכדומה.

בהקשר של ניתוחי ראש עשויה הרשלנות לבוא לידי ביטוי הן בשלב האבחנה, כמו במקרה של אי גילוי גידול בראש ואיחור בהוצאתו, הן בשלב ההחלטה על הניתוח (עצם הצורך בניתוח, סוגו והיקפו), וכן בשלב הניתוח עצמו (ביצוע כושל ברמת מיומנות ירודה) ובשלב המעקב לאחר הניתוח (אי זיהוי סימני זיהום/דימום וכו').

אל שולחננו הגיעו במרוצת השנים תביעות שונות בשל רשלנות של נוירוכירורגים סביב ניתוחי ראש. לדוגמה, המקרה של ס"ע ז"ל, אישה בשנות השישים לחייה, אשר סבלה מגידול מוחי שפיר מסוג מנינגיומה. לאחר ניתוח שבוצע להוצאת הגידול, הופיע דימום שלא אובחן ולא טופל כנדרש. בשל כך הופיע אצל המנוחה שיתוק, ולאחר מספר שנים היא הלכה לעולמה בשל כך.

מקרה נוסף לדוגמה הוא מקרה של ילדה בת 6, ה"פ, אשר סבלה מינקות מכאבי ראש שאובחנו כמיגרנה, בו בזמן שבצילום סיטי ראש שנעשה לה ניתן היה להבחין בגידול במוח. האבחנה המאוחרת סיכלה האפשרות לבצע לילדה ניתוח להסרת הגידול בשלמותו, והיא נותרה עם שאריות גידול שגרמו לה לאפילפסיה.

מקרה נוסף הוא המקרה של המנוחה א"ו, ניצולת שואה בשנות השמונים של חייה, אשר סבלה מדמנציה ועברה ניתוח מיותר לכריתת גידול שפיר שאובחן אצלה בראש באקראי. למרבה הצער, היא נפטרה על שולחן הניתוחים.

רופאים נוירוכירורגים מבצעים גם ניתוחי גב. כמו בניתוח ראש, גם במקרים של ניתוח גב, יכולה הרשלנות של הנוירוכירורג לבוא לידי ביטוי בשלבים שונים- משלב האבחנה וההחלטה על הניתוח ועד שלב המעקב אחר מצב המטופל לאחר הניתוח.

דוגמה למקרה של רשלנות נוירוכירורגית בשל אי נקיטת רמת מיומנות ומידת זהירות סבירות במהלך ניתוח, הוא המקרה של ת"ק, צעיר בשנות העשרים של חייו, אשר סבל מכאבי גב בשל פריצת דיסק מותנית. בשל כך עבר הוא ניתוח לכריתת הדיסק הפרוץ. במהלך הניתוח פגע המנתח בעצבי זנב הסוס של המנותח וגרם להופעת "תסמונת זנב הסוס", שהתבטאה בעיקר באובדן שליטה על סוגר השתן, שהצריכה צנתורים עצמיים. באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי מטעמנו, הוכחנו כי המנתח הפעיל כוח מוגזם וביצע הניתוח בחופזה ובשל כך פגע בעצביו של המטופל.

דימום מוחי, בין אם בשל חבלת ראש, בין אם לאחר ניתוח ראש, או בין אם בשל ממצא כמו מפרצת, עשוי להצריך התערבות ניתוחית. במקרים של דימום מוחי יש צורך לעתים בגישה שמרנית של המתנה לספיגה עצמית של הדימום. עם זאת, לא אחת נתקלנו במקרים של רשלנות רפואית, בהם לא נעשה מעקב צמוד אחר מצב הדימום ולא התקבלה החלטה נכונה על ניתוח בעיתוי המתאים.

לדוגמה, המקרה של המנוחה י"ג בגינו הוגשה תביעה לפיצויים בשל מותה. המנוחה חוותה חבלת ראש לאחר שנפלה בביתה, והגיעה לבית החולים עם דימום מוחי. הרופאים בחרו שלא לנתח אותה, מבלי שעקבו כנדרש אחר מצב הדימום. בפועל נותחה המנוחה בשלב מתקדם, כאשר סיכוייה לשרוד היו נמוכים ביותר. המנוחה יצאה מהניתוח במצב קשה, ונפטרה מספר חודשים לאחר מכן.

כאמור, הרופא הנוירוכירורג אמון על מגוון פעולות חודרניות ושמרניות העלולות להיות הרות גורל למטופל. בין היתר: ביצוע פעולות אנדוסקופיות ללקיחת ביופסיה ממקומות רגישים, טיפול במקרים של דלקת קרום המוח, בצקות מוחיות המצריכות פתיחת גולגולת, דיקור נוזל השדרה, ניקוז הידרוצפלוס על ידי שאנט ועוד.

במידה שפעולות נוירוכירורגיות לא נעשות כנדרש (מבחינת העיתוי, הביצוע והמעקב אחר מצב החולה), יכול שייקבע כי מדובר ברשלנות המזכה בפיצוי בגין נזקים שנגרמו בשל כך.

החוק מאפשר לתבוע עד 7 שנים מיום האירוע הרשלני שגרם לנזק. במידה שמדובר ברשלנות נוירוכירורגית בקטין, 7 השנים נספרות מהגיעו של הקטין לגיל 18 (ניתן לתבוע במקרה כזה עד גיל 25). המלצתנו החד משמעית היא לא להתמהמה – במידה שקיים חשד לרשלנות בנוירוכירורגיה, לפנות לייעוץ עם עורך דין לרשלנות רפואית.

הפיצוי ברשלנות בנוירוכירורגיה, כמו בתחומי רפואה אחרים, תלוי בראש ובראשונה בהיקף הנזקים שגרמה הרשלנות ובנתוני הניזוק. ככל שהנזק חמור יותר, והניזוק צעיר יותר, ובעל כישורים רבים יותר, כך הפיצויים יהיו גבוהים יותר. כפי שניתן לראות במקרים שהוצגו לעיל, במרבית המקרים הפיצויים שנפסקים בתביעות הינם של מיליוני שקלים, בשל העובדה כי נזקים נוירוכירורגים על פי רוב הם נזקים קשים, המערבים את המוח ומערכת העצבים.

למעלה מ-90% מהתביעות בשל רשלנות בנוירוכירורגיה מסתיימות בהסכם פשרה, מול חברת הביטוח של הרופא או המוסד הרפואי בו התרחשה הרשלנות.