בתביעה לפיצויים בשל נזקים מרשלנות רפואית בניתוח, יש להוכיח התרשלות של הגורם המטפל, וכי בשל כך נגרם למטופל נזק. הנזק הרפואי מתורגם על ידי בית המשפט לסכום כסף שישולם לתובע- אם יוכיח תביעתו. הדרך "לתרגם" את הפגיעה הגופנית לפיצוי כספי, היא באמצעות מעין "שמאות גוף"- עורכי הדין המייצגים בתביעה מציגים ראיות בפני בית המשפט המלמדות על השלכות הפגיעה על תפקודו של התובע הניזוק. באופן כללי ניתן לומר שהשלכות הפגיעה על הניזוק מתורגמות ל"ראשי נזק" (ממוניים ולא ממוניים).
ראשי הנזק המקובלים בתביעות בגין רשלנות רפואית כוללים בין היתר פיצויים בגין השלכות הפגיעה על השתכרותו של הנפגע; פיצוי בגין הוצאות עבור עזרת צד ג', סיעוד, ליווי, ניידות, התאמות דיור, אביזרים רפואיים ועוד. כמו כן, כאמור, זכאי הניזוק לפיצוי בגין הכאב והסבל שהסבה לו הפגיעה, כמו גם בשל הקיצור שגרמה הפגיעה בתוחלת חייו (אם חיי הניזוק אכן התקצרו בשל הרשלנות).
במקרה זה עיקר הפיצוי הצפוי הוא עבור הקיצור בתוחלת חיי המנוח. למנוח צפויות היו שנות חיים נוספות שנגדעו בשל הרשלנות בניתוח שהביא למותו. קשה עד בלתי אפשרי להעריך מהו הפיצוי הצפוי בגין נזק לא ממוני של קיצור תוחלת חיים, אולם מדובר בנסיבות שכאלו בסדר גודל של כמה מאות אלפי שקלים. מלבד זה, זכאים התובעים (יורשי המנוח ומייצגי עיזבונו) בפיצוי עבור אובדן הכנסות של המנוח "בשנים האבודות", וכן בפיצוי עבור הוצאות קבורה ולוויה, וכן הוצאות נוספות שנגרמו סביב הפטירה.
להרחבה בנושא אופן חישוב הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית בניתוחים – לחצ/י על קישור זה.
