רשלנות בטיפול בהיפרקלמיה בחדר מיון

תביעת רשלנות רפואית בשל מות מטופל בחדר מיון הוגשה על ידי עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, בשם עיזבונו של המנוח. בתביעה נטען כי בשל רשלנות בטיפול בהיפרקלמיה (רמות אשלגן גבוהות בדם), פיתח המטופל דום לב, קרס ומת. עורכי הדין מסבירים על המקרה ועל הרשלנות שהתרחשה במקרה זה

המנוח, גבר כבן 56 במותו, היה מטופל בדיאליזה. המנוח פנה למיון בית חולים בשל תלונה על אי מתן שתן מזה יומיים. למרבה התדהמה, לא ביצעו למנוח בחדר המיון בדיקות בסיסיות ביותר כמו בדיקות דם (כולל רמות אשלגן) ואק"ג, כמתחייב במצב זה. די היה באחד מאלו כדי לאבחן כי למנוח רמות גבוהות של אשלגן בדם (היפרקלמיה/Hyperkalemia) – מצב העלול להוביל באופן מיידי להפרעות קצב ולדום לב. בהיעדר אבחנה וטיפול, קרס המנוח ונפטר בחדר המיון, 3 שעות לאחר שהגיע לשם.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא מומחה לרפואה דחופה, אשר קבע בצורה חד משמעית, כי במקרה זה הפרו בבית החולים את ההנחיות המקובלות לטיפול במצב בו היה המנוח, ואילולא כן -היה נותר המנוח בין החיים היום. להלן עיקרי קביעות המומחה בחוות דעתו:

• אי ספיקת כליות היא סיבה שכיחה ביותר להיפרקלמיה. יתר על כן, היפרקלמיה שכיחה אף יותר בחולים עם אי ספיקת כליות חמורה ובנוסף מיעוט או היעדר מתן שתן. לפי הספרות הרפואית, מספיק חשד להיפרקלמיה על מנת לבצע תרשים אקג דחוף.
• ההסתמנות הקלינית החמורה ביותר של היפרקלמיה היא ההסתמנות הלבבית- הפרעות בקצב הלב. זאת, לאור ההפרעה בקיטוב של קרומי התאים בשריר הלב שהינו תוצאה של חלוקת המלחים (ובהם אשלגן) משני צידי הקרום. הפרעת אשלגן זו עלולה לגרום לפיכך להפרעות בקצב הלב- פרפור חדרים, הפרעות הולכה בתוך פרוזדורי הלב ובין הפרוזדורים לחדרים וכן אסיסטולה (דום לב).
• המומחה מסכם וקובע: "בחולה עם היפרקלמיה, ההערכה צריכה לכלול בדיקות דם לרמות האשלגן וכן אקג בחיפוש אחר שינויים הנובעים מהיפרקלמיה. במקרה שלפנינו, מכיוון שמדובר בחולה דיאליזה עם אירועים ידועים של היפרקלמיה בעבר ושהגיע כעת עם אצירת שתן, הערכתו הייתה צריכה בהחלט לכלול מעבדה ואקג לכל הפחות. איני מוצא אף אחד מהם במסמכים שלפניי. במידה והייתה מתגלה היפרקלמיה בבדיקות המעבדה עם או ללא שינויים באקג, צריך היה לחבר את החולה למוניטור, לתת טיפול דחוף להיפרקלמיה ולשקול במידת הצורך דיאליזה דחופה. הטיפול הנ"ל היה מונע בסבירות גבוהה את המהלך המצער".

כמקובל בתביעות רשלנות רפואית, גובה הפיצוי נקבע בהתאם להיקף הנזק ונתוני הניזוק.

במקרה זה, הנזק מתבטא במות המנוח בשל הרשלנות. בשל כך, נדרשו בתביעה פיצויים בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים שנגרמו בשל מות המנוח. אלו כוללים במקרה זה, בין היתר, דרישה לפיצוי עיזבונו של המנוח בשל אובדן שכר והכנסות עתידיות של המנוח ביחס לשנים שאמור היה לחיות בהן ("השנים האבודות"), כמו גם פיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו למנוח במהלך שהותו בחדר המיון, וכן בגין קיצור שנות חיים.