רשלנות רפואית בניתוח אפנדציט

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים מהי רשלנות רפואית בניתוח אפנדציט, מהם המקרים העלולים ללמד על רשלנות רפואית בניתוח כריתת תוספתן ועד מתי אפשר לתבוע פיצוי בשל נזקים מניתוח אפנדציט – זאת ועוד מידע רלבנטי בנושא בשורות הבאות

באופן כללי ועקרוני, הוראות הדין אינן קובעות בצורה מפורשת מהי רשלנות בניתוח לכריתת התוספתן במקרה של אפנדיציטיס. לשון סעיף החוק המתייחס לרשלנות (סעיף 35 לפקודת הנזיקין עליו מתבססת עילת התביעה במקרים של רשלנות רפואית) רחבה וקובעת מבחן של סבירות. לפי החוק היבש, הענקת טיפול רפואי ברמת מיומנות ו/או זהירות בלתי סבירות, נחשבת לרשלנות. במידה שהרשלנות גרמה למטופל לנזק- עומדת לו זכות לתבוע פיצויים כספיים בגין נזקיו בעילה של רשלנות רפואית.

לפיכך, כל מקום בו ניתן להוכיח שבשל רמת מיומנות בלתי סבירה או בשל כך שלא נקטו במידת זהירות סבירה, נגרמו נזקי המטופל, ניתן לתבוע בגין כך פיצויים כספיים. כלל זה תקף גם למקרים של רשלנות רפואית בניתוח, כולל במקרים של ניתוחי אפנדציט.

ניתוחים לכריתת התוספתן במקרים של דלקת (אפנדיציטיס), הינם שכיחים למדי. לפי ד"ר גיא אלדד משירותי בריאות כללית, 1 מתוך 15 אנשים יפתח במשך חייו דלקת של התוספתן (אפנדיציטיס). מאחר שהנסיבות של כל מקרה ומקרה עשויות להיות מגוונות, יש לבחון כל מקרה לגופו על מנת לענות על השאלה האם התרחשה רשלנות בניתוח או במילים אחרות האם ניתן במקרה הספציפי טיפול סביר, הן מבחינת המיומנות והן מבחינת רמת הזהירות שננקטו.

עורכי דין המתמחים ברשלנות רפואית בעלי הידע והכלים לענות על שאלה זו. לצורך זה, עורכי הדין יאתרו התיק הרפואי המלא שלך ויפנו להתייעצות עם מומחה רפואי מתאים. לאחר הייעוץ יוכלו עורכי הדין ביחד עם היועץ הרפואי להגיע למסקנה האם יש עילה לתביעת פיצויים בשל רשלנות בניתוח אפנדיציט.

להלן רשימת מקרים העשויים להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח אפנדציט

ניתוח תוספתן יכול להתבצע בגישה "פתוחה" על ידי ביצוע חתך בדופן הבטן או בגישה "סגורה" (ניתוח לפרוסקופי) כאשר כלי הניתוח ומצלמה מוחדרים לבטן באמצעות שרוולים (טרוקרים) ללא פתיחת הבטן (דרך נקבים זעירים שנעשים בבטן) והרופא מנתח על סמך תמונה שמתקבלת על גבי מסך וידאו. היתרון של הגישה הסגורה הוא בקיצור זמן ההחלמה, פחות כאבים והקטנת שיעור הזיהומים, כמו גם הימנעות מצלקות גדולות. אולם אליה וקוץ בה – אחד החסרונות של השיטה הלפרוסקופית הוא קושי במצבים מסוימים בזיהוי האנטומי ובנגישות לשדה הניתוח, בשל שדה עבודה מוגבל יחסית לניתוח בגישה הפתוחה. בנוסף, ישנם מצבים בהם ניתוח לפרוסקופי עלול לסכן המנותח, כמו למשל במקרים של הידבקויות מרובות בבטן.

מהבחינה המשפטית, לפי הוראות הדין, יש ליידע המנותח על שיטות הניתוח האפשריות ולאפשר לו לבחור בשיטה הניתוחית המתאימה עבורו. כמו כן, יש ליידע המטופל על האפשרות לקבל טיפול שמרני (אנטיביוטיקה) במקרים המאפשרים זאת.

מובן גם שביצוע ניתוח בגישה שאיננה מתאימה לנתוני החולה הספציפי, עשוי להוות רשלנות בפני עצמה.

ביצוע ניתוח לכריתת התוספתן המודלק מצריך מיומנות. חוסר מיומנות ו/או זהירות עלולים להסתיים עם נזקים למנותח, כגון פגיעה בכלי דם גדול. כזהו המקרה בגינו הגשנו תביעה בשם צעירה כבת 30, שנכנסה לניתוח שגרתי לכריתת תוספתן בבי"ח רמב"ם בחיפה. בתחילת הניתוח, בזמן החדרת מחט כהכנה להכנסת הטרוקר (אמצעי לביצוע ניתוח לפרוסקופי) פגע המנתח ברשלנות ובחוסר זהירות בעורק גדול ברגלה של התובעת וגרם לניקובו. כתוצאה מכך, נזקקה התובעת לשני ניתוחי חירום עם פתיחת בטן מלאה לצורך תיקון הקרעים בעורק. התובעת מתקשה כיום בהליכה עקב הנזק לרגלה והיא גם נותרה עם צלקות מכוערות בבטנה וברגלה. בנוסף, האירוע גרם לה לפתח תסמונת נפשית פוסט-טראומטית (PTSD).

לצורך ביסוס התביעה, הסתייענו בחוות דעת של מומחה בכיר בכירורגיה איתו אנו עובדים, אשר מוכיחה, באמצעות ספרות מקצועית מתאימה, כי מה שהתרחש בניתוח לא היה "סיבוך" ניתוחי רגיל ובלתי ניתן למניעה, אלא בהכרח תוצאה של אי הקפדה על כללי זהירות נכונים.

במקרה אחר בו טיפלנו, "זכה" מנותח בניתוח כריתת תוספתן, לחור במעי הגס שלו. לאחר התייעצות שערכנו עם כירורג בכיר הסתבר כי הפגיעה נגרמה בשל רמת זהירות ירודה של הצוות המנתח. אמנם פגיעה באיברים שכנים עשויה להיות "סיבוך" בלתי נמנע במקרים מסוימים, אולם בהיעדר נסיבות מיוחדות, אין סיבה שכירורג מיומן יפגע במהלך ניתוח כריתת התוספתן במעי או בכל איבר "שכן" אחר, אלא כתוצאה מרשלנות.

לקריאה על הפיצוי שהתקבל בתביעה זו לחצ/י כאן.

במקרה אחר בו טיפלנו, דובר בנער שעבר ניתוח כריתת התוספתן בגישה לפרוסקופית. במהלך הניתוח שגה המנתח בזיהוי האנטומיה הבטנית וכרת יחד עם התוספתן גם חלק מהצאקום של הצעיר. בשל כך נגרמה לצעיר נכות, שתלווה אותו למשך כל ימי חייו (בעיקר בשל כאבי בטן ויציאות ממושכות).

זיהוי אנטומי שגוי מלמד על רשלנות. מחובתו של כל כירורג המבצע ניתוחי אפנדציט, להכיר היטב את האנטומיה הטבעית ולדעת לזהות מבנים אנטומיים. בהיעדר נסיבות מיוחדות, אין כל סיבה שכירורג יכרות איברים לא נכונים. מקרים מסוג זה הם מקרים של רשלנות רפואית בוטה וברורה.

מהבחינה המשפטית, חובת הזהירות של הכירורג המנתח כלפי המנותח איננה מסתיימת בתום הניתוח. מחובתו של הרופא המנתח לבדוק החולה באשפוז (ובביקורות מרפאתיות) לאחר הניתוח ולהעניק טיפול מתאים במידת הצורך. במסגרת זו יש לתת הדעת לתלונות החולה ולפעול בהתאם לממצאים במקרים שעולה חשד לזיהום או לדימום לאחר הניתוח. התעלמות מתלונות החולה ו/או מסימנים שהוצגו, כמו גם אי ביצוע בירור נדרש בגין אלו, עשויים להוות רשלנות ולזכות המטופל בפיצויים, אם בשל כך נגרם לו נזק.

כמו כל ניתוח, גם ניתוח לכריתת התוספתן במקרים של אפנדציטיס, עלול להסתיים עם נזקים למטופל. במידה שמדובר בנזקים שהם תוצאה של רשלנות רפואית, ניתן לתבוע בגין כך פיצוי. רשלנות רפואית בניתוח תיקבע בכל אותם מקרים בהם ניתן טיפול ברמות מיומנות ו/או זהירות בלתי סבירות.

בכל הקשור לניתוח לכריתת האפנדיציט, מוטלת על הרופאים חובת זהירות לשלום המטופל. במסגרת זו מוטלת עליהם, בין היתר, החובה לקבל הסכמה מדעת לניתוח (לאחר שהוצגו גישות הניתוח האפשריות, כמו גם אלטרנטיבות לניתוח – אם ישנן), החובה לנתח ברמת מיומנות וזהירות סבירות וכן החובה לעקוב אחר החולה בתקופת ההחלמה, להיות ער וקשוב לתלונותיו ולסימנים שמציג ולפעול במידת הצורך ו"להקדים תרופה למכה".

פגיעה בכלי דם ו/או באיברים סמוכים, זיהוי אנטומי לקוי ואי ביצוע מעקב הולם אחר החולה לאחר הניתוח – אלו ועוד שלל נסיבות המלמדות על מיומנות / מידת זהירות ירודות, עשויים להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח אפנדציט המזכה בפיצויים כספיים.

היקף הפיצוי במקרים אלו תלוי בראש ובראשונה בהיקף הנזק הנגרם. גורמים כמו גילו של המנותח, מצבו התעסוקתי ערב הניתוח, כמו גם מגבלותיו וצרכיו בשל הניתוח, הכאב והסבל שחווה וקיומו של קיצור בתוחלת חייו של המנותח בשל הרשלנות, כל אלו ועוד משפיעים על גובה הפיצויים בתביעות אלו.

להרחבה על פיצויים ברשלנות רפואית – לחצ/י כאן