רשלנות רפואית בניתוח לתיקון מום לב

ב-22.11.18 הגישו עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים בילינסון בשל מותה של אישה בת 72, לאחר ניתוח לב כושל לתיקון מום לב מולד במחיצה הבין עליתית (ASD). עורכי הדין מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות במקרה זה ומה קבע המומחה הרפואי אשר חוות דעתו צורפה לכתב התביעה.

במקרה זה נטען בכתב התביעה שהרופאים בחרו למטופלת ניתוח שלא התאים למצבה, לאור נתוניה האישיים. הרופאים בחרו לסגור בניתוח לב פתוח חור מולד שהיה למנוחה בעליית הלב (ASD), למרות העובדה שדובר באישה בת 72 שכל חייה חיה עם מום זה וליבה הורגל אליו והיה תלוי בו. תיקון המום המולד פגע בתפקוד הלב והחמיר מצבה של המנוחה.

גם לאחר שהמטופלת הלכה והתדרדרה בימים שלאחר הניתוח, ולמרות העובדה שממצאי הבדיקות לימדו על בצקת ריאות מתפתחת, לא השכיל הצוות הרפואי לאבחן מקור הבעיה ולא ניתן למטופלת הטיפול הנדרש למצבה והיא הלכה ודעכה עד שנפטרה.

כפי שפירטנו בנושא של רשלנות בניתוח, הרשלנות בניתוחים עלולה להתחיל עוד לפני הניתוח עצמו, כפי שקרה במקרה זה בו הרשלנות בניתוח של החולה התחילה עוד לפני הגעתה לשולחן הניתוחים- עוד בשלב המרפאה בו הוחלט על ניתוח שלא התאים לנתוני החולה. במקרה מצער זה, הרשלנות נמשכה גם לאחר הניתוח, בשלב המעקב אחר החולה המנותח, שהינו שלב קריטי בו נדרשת עירנות רבה לתסמינים השונים ולנתוני הבדיקות שנעשות לחולה המנותח החלש.

לכתב התביעה צורפה, כמצוות הדין, חוות דעת של מומחה בכיר לניתוחי לב, אשר עיין בתיק הרפואי של המנוחה ובבדיקות השונות וקבע חד משמעית כי הרופאים טעו טעות קשה משבחרו לנתח את המנוחה ולתקן לה בגיל 72 את מום הלב המולד שלה.

המומחה הסביר בחוות דעתו המפורטת כי תיקון המום הלבבי, החור במחיצה בין העליות, במקרה של המנוחה, היה בבחינת ברכה לבטלה, וכל כולו נועד לכישלון. הטיפול הנדרש למצבה היה שונה בתכלית- טיפול תרופתי על ידי תרופות מרחיבות עורקים למיניהן.

הפגם במחיצה אצל קבוצת החולים אליה השתייכה המנוחה, מהווה חבל הצלה המאפשר ללב להמשיך לתפקד. תיקון הפגם יביא לכשל, לבצקת ריאות ולמוות. וכך קבע המומחה בחוות דעתו:

"ניתוח חולים אלו, היא ברכה לבטלה, והם חייבים להיות מטופלים בטיפול תרופתי של Afterload Reduction, קרי מרחיבי עורקים למיניהם. כך יושג שיפור במצבם הקליני ויימנע מותם!!!…הפגם במחיצה הבין עלייתית במקרה הנדון, מהווה חבל הצלה ללחצים הגבוהים בעלייה השמאלית המנוקזים דרך הפגם בקיר העלייה לעבר העלייה הימנית, ובכך מונעים בצקת ריאות ומוות אם היה הניקוז מופסק עם סגירת הפגם".

המומחה הבכיר לניתוחי לב מסביר בחוות דעתו שבספרות המקצועית דווח על שיטה באמצעותה ניתן לסנן מראש את החולים הסובלים ממום לב מסוג ASD שאינם זקוקים או יכולים לעמוד בניתוח תיקון. מבחן זה לא בוצע למנוחה. המומחה קבע בחוות דעתו כי מדובר במקרה זה בבדיקה פשוטה ומדויקת. ואלו דברי המומחה:

"בדיקה פשוטה, שהוכיחה דיוק רב בבחירת החולים שיכולים לעמוד בסגירת הפגם. אי ציות להוראות אלו, יביא בהכרח לתמותה גבוהה שיכולה בקלות להימנע".

הטעות בניתוח החולה נמשכה במקרה זה גם לאחר הניתוח. באופן צפוי יש לומר (משהוענק למנוחה ניתוח שלא התאים למצבה ושסיכן אותה בבצקת ריאות), התדרדרה המנוחה לאחר הניתוח. צילומי חזה הראו ממצאים של בצקת ריאות שלא טופלה והמנוחה נפטרה. המומחה קבע:

"הריאות הלבנות אחר הניתוח הם בצקת ריאות…כתוצאה מהסגירה של ה-ASD. למרות צילומי החזה והירידה הברורה בסטורציות, הרופאים לא התערבו ולא טיפלו עד אשר הגיעה החולה לקריסה מוחלטת של הלב ודום לב 4 ימים לאחר הניתוח…".

מקרה מצער זה של ביצוע ניתוח מיותר ללא אינדיקציה נכונה, של חולה עם נתונים שמראש היה צפוי שהניתוח רק יחמיר מצבה- בבחינת "הכתובת הייתה על הקיר"- מהווה ללא ספק סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש וככזה- רשלנות רפואית.

במשך השנים נתקלנו לא אחת במקרים בהם לא הותאם לחולה הניתוח המתאים לנתוניו, הרבה פעמים בשל התעלמות רשלנית מנתוני החולה, לקיחת אנמנזה (תולדות המחלה) לקויה ואי ביצוע בירור מספק. גם נתקלנו במצבים בהם מיהרו לנתח משיקולים זרים, לפעמים כלכליים (כגון ביצוע ניתוח פרטי, שעה שניתן להסתפק לפחות בשלב ההתחלתי בניסיון לפתור הבעיה באמצעות טיפול שמרני- תרופתי בלבד).

אלו וגם אלו עשויים להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח המזכה בפיצוי כספי.

המלצתנו היא, בכל מקרה בו נגרם למטופל נזק סביב הניתוח, לפנות לייעוץ עם עורכי דין לרשלנות רפואית על מנת שיבחנו המקרה ויוודאו שלא מדובר בעוד מקרה של רשלנות רפואית בניתוח.