חשוב להקדים ולציין שהגורם הקובע את גובה הפיצוי במקרה של מוות מרשלנות רפואית הוא בראש ובראשונה נתוניו האישיים של הנפטר ונסיבות פטירתו. לא מקרה של פטירת צעיר, שעבד והיה פעיל ערב המקרה שהביא למותו, כמו מקרה של פטירת קשישה, חולה ונכה. מאחר שמרכיבי הפיצוי העיקריים במקרה של פטירה בשל רשלנות רפואית הם אובדן השתכרות וקיצור תוחלת חיים, ככל שמדובר בנפטר שהשתכר בשכר גבוה יותר, והיה צעיר יותר- כך הפיצוי יגדל בהתאם.
במקרה זה, דובר בקשישה נכה עם מחלת רקע קשה, שלא הייתה צפויה למלא ימיה; למעשה תוחלת חייה הצפויה של הקשישה הייתה שנים בודדות בלבד ללא קשר לרשלנות בטיפול בדלקת הריאות. המנוחה גם לא עבדה בשל נכותה והייתה תלויה בעזרת הזולת. אמנם קצבאות הנכות שקיבלה המנוחה מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכותה הבסיסית נחשבו כהכנסה שאבדה למנוחה בשל המוות, אולם הפיצוי במקרה זה – רובו ככולו – היה בגין הקיצור בתוחלת החיים של המנוחה – מותה בטרם עת בשל רשלנות בטיפול בדלקת הריאות בה לקתה.