360,000 ש"ח פיצוי עקב רשלנות רפואית של רופא עיניים

קופת החולים תפצה ב- 360,000 ש"ח, צעירה שראייתה נפגעה בשל רשלנות רפואית של רופא עיניים. מה הייתה הרשלנות ואיך נקבע הפיצוי ? עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, שייצגו בתביעה, מסבירים.

התובעת התעוררה בבוקר עם עין אדומה. בשל כך פנתה היא לרופא עיניים בקופת החולים שלה. רופא העיניים אבחן כי לתובעת תסנין בקרנית אולם התייחס אליו כתסנין סטרילי ולא ממקור חיידקי, למרות העובדה שהתובעת מרכיבה עדשות מגע – גורם המציב אותה בסיכון להופעת תסנין חיידקי. כך קרה שבמקום לתת לתובעת טיפול נגד הדלקת באנטיביוטיקה, רופא העיניים רשם לתובעת טיפול אסור בנסיבות אלו בסטרואידים. למחרת חלה החמרה במצב העין של התובעת, הופיעו כאבים ונפיחות – והיא פנתה למיון בית חולים איכילוב. בבית החולים אבחנו תסנין דלקתי שאושש בתרבית שנלקחה מהעין והחלו לטפל בתובעת באנטיביוטיקה. התובעת נותרה בסופו של יום עם פגיעה קלה בחדות הראייה שלה בשל צלקת שהתפתחה בקרנית מהזיהום שלא טופל בזמן. כמו כן, הופיעה תגובה נפשית למצב.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי – פרופ' לרפואת עיניים, אשר קבע כי רופא העיניים התרשל באבחון בטיפול בתובעת. להלן עיקרי קביעותיו של המומחה:

• מצב של תסנין דלקתי בקרנית כפי שאובחן על ידי רופא העיניים, אצל חולה המרכיבה עדשות מגע, חייב לעורר חשד לזיהום חיידקי. בהיעדר טיפול, עשוי התסנין להתגבר ולגרום למורסה עם התכייבות והתמוססות הקרנית, דבר המסכן את עצם קיום העין כאשר הזיהום חודר לתוכה. במקרים אלו יש צורך באשפוז דחוף, לקיחת תרבית לשם זיהוי החיידק ומציאת רגישותו לסוגי האנטיביוטיקה השונים, מתן טיפול מיידי באנטיביוטיקה מקומית בתדירות גבוהה (כל 30 דקות) ואנטיביוטיקה כללית וכן מעקב צמוד לשם זיהוי כל החמרת מצב.
• בוודאי אין לטפל במצב זה בדקסמיצין (כפי שנעשה במקרה הנוכחי) המקטין את תנגודת הקרנית ומאפשר לחיידק להגביר את פעולתו ההרסנית.

המומחה סיכם את חוות דעתו וקבע כי:

"מצב הדברים שעמד בפני רופא העיניים של קופה"ח כאשר זיהה תסנין דלקתי בקרנית חייב הפניה דחופה של החולה למיון עיניים לצורך אשפוז, לקיחת תרבית לשם זיהוי החיידק וטיפול אנטיביוטי מיידי. ההוראה שניתנה למתן טיפול בדקסמיצין במצב של תסנין דלקתי על רקע זיהומי הנובע מהרכבת עדשות מגע, אינה סבירה בלשון המעטה. טיפות דקסמיצין מכילות סטרואידים המקטינים את תנגודת הקרנית ומאפשרים בכך לחיידק להגביר את פעולתו ההרסנית ולהגדיל את חדירתו והתפשטותו ברקמה".

בשל הטיפול השגוי שניתן לתובעת מצד אחד, והאיחור באבחון הזיהום בעין מצד שני, הופיעה צלקת בקרנית שפגעה מעט בחדות הראייה של התובעת. התובעת לא הצליחה להסתגל לפגיעה. בשל כך צורפה לתביעה גם חוות דעת של רופא פסיכיאטר, אשר קבע כי בשל הפגיעה בעין סובלת התובעת מהפרעת הסתגלות.

בהמלצת בית המשפט הופנו הצדדים להליך של גישור אשר לא נשא פרי. הצדדים המשיכו המגעים למו"מ ובעזרת הצעת פשרה שניתנה על ידי השופט עצמו במסגרת הליך של "תחשיבי נזק", הגיעו הצדדים להסדר פשרה בתביעה לפיו ישולמו לתובעת 360,000 ש"ח בגין נזקיה.

הפיצוי במקרה זה שיקף בעיקר את הכאב והסבל, הצער ועגמת הנפש שנגרמו לתובעת בשל הפגיעה בראייה ובעיית ההסתגלות.