בתאריך 7.9.14 אישר בית משפט השלום ברמלה הסדר פשרה לפיו ישולמו 500,000 ש"ח פיצוי בשל מוות של קשישה לאחר שעברה בדיקת ERCP להוצאת אבנים מכיס המרה שלה.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר שייצגו בתביעה מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות ואיך נקבע הפיצוי במקרה זה
המנוחה סבלה מאבנים בדרכי המרה. בשל כך עברה היא בבית חולים בדיקה אנדוסקופית פולשנית של דרכי המרה ׁׁ(ERCP – endoscopic retrograde cholangiopancreatography). במהלך הפעולה נגרם נקב בוושט של המנוחה. לאחר מספר חודשים נפטרה המנוחה כתוצאה מהסיבוך בבדיקת ה-ERCP.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה בכיר, פרופ' לגסטרואנטרולוגיה, אשר קבע כי בדיקת ה-ERCP בוצעה במקרה זה בצורה רשלנית. המומחה הסביר בחוות דעתו כי לצורך הוצאת אבני המרה של התובעת, מוכנס במסגרת בדיקת ERCP צינור גמיש דרך הפה של המטופל, עד אזור המרה, שאז ניתן לבצע פעולות כגון כריתת אבני מרה, לקיחת דגימה מהאזור (ביופסיה) וכו'.
מאחר שכיס המרה נמצא במיקום צדדי, לצינור הגמיש מחוברת מצלמה הפונה הצידה, כך שההתקדמות עם הצינור בתוך הוושט ועד אזור כיס המרה נעשית למעשה "על עיוור" מבחינת הרופא המבצע. בשל כך נדרשת מידת זהירות מספקת בעת הכנסת הצינור.
במקרה זה, קבע הפרופ', נגרם קרע של הוושט בעת הכנסת הצינור בשל הפעלת כוח רב מדי על ידי הרופא שביצע הבדיקה. בהיעדר מום ידוע או חולשה מיוחדת של דופן הוושט של המנוחה, לא הייתה סיבה לגרימת קרע במקרה זה, מלבד ביצוע אגרסיבי מדי ולא זהיר של הרופא.
בכתב ההגנה הכחיש בית החולים את טענת ההתרשלות ולצורך זה הציג חוות דעת של מומחה מטעמו, אשר קבע כי קרע של הוושט בבדיקת ERCP הינו סיבוך נדיר אולם עלול לקרות גם בידיים זהירות ומיומנות ביותר.
בהמלצת בית המשפט פנו הצדדים להליך של גישור, במסגרתו הונחה הצעה לפצות יורשי המנוחה ב-500,000 ש"ח. ההצעה התקבלה על ידי הצדדים במסגרת הסכם פשרה חסוי.
הצעת הפשרה שהונחה על שולחן הגישור התבססה על נתוני המנוחה, כאשר גילה (מעל 70), לצד נתוני השתכרותה (פנסיונרית) הם שהכתיבו את גובה הפיצוי במקרה זה. למעשה עיקר הפיצוי בתביעה זו היה עבור הכאב והסבל שנגרמו למנוחה בשל הנקב של הוושט בבדיקה ובחודשים שלאחר מכן בהם סבלה המנוחה, ניזונה באמצעים מלאכותיים ובסופו של דבר נפטרה. רכיב נוסף של הפיצוי היה עצם המוות בטרם עת, הקיצור בתוחלת חיי המנוחה בשל האירוע.