בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע כי כי קופת חולים תפצה מטופלת ב-350,000 ש"ח בשל איחור רשלני באבחון שרירן (מיומה) ברחמה.
מה הייתה הרשלנות שגרמה לאיחור באבחון השרירן, מהם הנזקים שנגרמו לתובעת בשל כך ועל סמך מה נקבע הפיצוי במקרה זה – עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים
בתביעה נטען כי רופאת נשים בקופת החולים, אליה פנתה התובעת, סירבה לבצע לה בדיקת אולטרה סאונד בשל דמם וסתי ("מחזור"). התובעת התלוננה בפני הרופאה על דימומים וגינלים ממושכים אך הרופאה לא ביצעה למטופלת בדיקה גניקולוגית מקיפה הכוללת אולטרה סאונד; בשל כך כשלה באבחנה. רק לאחר שפנתה המטופלת למיון בית חולים גדול במרכז הארץ ונעשה לה אולטרה סאונד, התגלה ברחמה שרירן (מיומה) ענק שהצריך ניתוח לכריתתו. בשל הניתוח לכריתת שרירן ענקי, נגרמו למטופלת נזקים שיוריים. בתביעה נטען כי גילוי מוקדם היה חוסך לתובעת את הצורך בניתוח גדול לכריתת שרירן ענקי וממילא היה חוסך את הנזקים השיוריים שנגרמו לתובעת בשל כך.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של רופא בכיר, פרופ' לגינקולוגיה ומיילדות המוכר כמומחה בעל שם בתחום שרירני רחם, אשר קבע כי אי ביצוע בנסיבות המקרה של בדיקה גינקולוגית מלאה, הכוללת אולטרסאונד, תוך התעלמות מתלונות חוזרות ונשנות של התובעת על דמם וסתי מוגבר ולא סדיר, היווה רשלנות של רופאת הנשים. בשל כך, התאחר אבחון השרירן ונאלצה התובעת לעבור ניתוח גדול שהותיר נזק.
במסגרת ההליך המשפטי התגוננה קופת החולים וטענה כי לא נפל כל פגם בפעולת הרופאה ואף צירפה חוות דעת של רופא נשים בכיר שטען כי לא הייתה כל התרשלות בטיפול בתובעת; אלא שאותו רופא שהגן על קופת החולים, "שכח" כנראה שבספר מקצועי שנערך על ידו, הופיעה המלצה חד משמעית לביצוע בדיקת אולטרה סאונד כחלק מבדיקה גניקולוגית תקינה- בדיוק כשם שנטען בתביעה. משהצגנו הסתירה בין דברי המומחה בחוות דעתו לקביעות בספרו, קיבלה קופת החולים את המלצת בית המשפט והתביעה נסגרה בהסדר פיצוי לטובת התובעת.
קריאה על המקרה כפי שפורסם בתקשורת
המומחה הרפואי, שחוות דעתו צורפה לתביעה, הסביר כי האיחור באבחנה הצריך ביצוע ניתוח גדול ומורכב שהותיר המטופלת עם נזקים משניים, בעוד שאבחון מוקדם יותר היה מאפשר טיפול שמרני ופחות אגרסיבי שאמור היה להותיר המטופלת עם שום נזק בלתי הפיך.
הניתוח הגדול שעברה התובעת הצריך את פתיחת הבטן וגרם להידבקויות פנימיות ולנכות בטנית, כמו גם לצלקת ארוכה ומכוערת בדופן הבטן; כמו כן, יכולת הפוריות של התובעת נפגעה, אם כי לא איבדה לחלוטין את היכולת להרות.
כמו בכל תביעת רשלנות רפואית, גם בתביעה זו מה שהכתיב את גובה הפיצוי היה ההשלכות הממוניות והבלתי ממוניות שנגרמו לתובעת בשל הנזקים מהרשלנות. במקרה זה עיקר נזקיה של התובעת היו כאב וסבל, צער ועגמת נפש או במילים אחרות נזקים לא ממוניים. לא ניתן היה להציג במקרה זה ירידה בהכנסות התובעת בשל הרשלנות ו/או השלכותיה, לא כל שכן צורך בעזרה בתפקוד בבית או מחוצה לו.
הפיצוי בגין כאב וסבל בתביעות רשלנות רפואית משתנה ממקרה למקרה ותלוי בין היתר בהיקף הפגיעה שנגרמה והסבל שהסבה.
