בית משפט השלום בראשון לציון אישר הסדר פשרה במסגרתו נקבע כי בית חולים שיבא ישלם 850,000 ש"ח לאלמנתו של מושתל לב, אשר נפטר תוך כדי אשפוזו בבית החולים. בתביעה נטען כי החולה נפטר בשל טיפול אנטיביוטי מיותר שניתן לו, לדלקת ריאות שלא הייתה לו. בשל כך הופיע זיהום (קלוסטרידיואידס דיפיצילה) שגרם למותו.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, אשר ייצגו בתביעה, מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות במקרה זה ועל סמך מה נקבע הפיצוי ששולם ליורשי המנוח
המנוח, גבר כבן 65 שנה, אושפז בבית החולים תל השומר לצורך ביצוע בדיקת הכנה להשתלת לב חוזרת, אותה אמור היה לעבור בסין. במהלך האשפוז אובחן על ידי רופא מתמחה בטעות כי למנוח דלקת ריאות והוא קיבל בשל כך טיפול אנטיביוטיקה מיותר מסוג טאבניק (לבופלוקסצין). בשל הטיפול האנטיביוטי המיותר, נגרם למנוח זיהום במעיים (קלוסטרידיום דיפיצילה) שגרם להתדרדרות במצבו של המנוח ולהופעת אלח דם ומוות, לאחר מספר ימים.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה בכיר למחלות זיהומיות אשר קבע כי התרחשה רשלנות רפואית בוטה בטיפול במנוח. המומחה קבע בחוות דעתו כי האבחנה של דלקת ריאות במקרה זה הייתה שגויה, לא מבוססת ולא תואמת את הממצאים בצילום החזה שבוצע, כמו גם את הממצאים הקליניים. בשל כך ניתן טיפול באנטיביוטיקה שגרם להופעת זיהום מסוג Clostridium difficile שגרם למות החולה. המומחה עמד בחוות דעתו על כך שבמקרה זה, בפרט בשים לב למצבו של החולה – מושתל לב עם מערכת חיסונית ירודה, אסור היה להתחיל לטפל באנטיביוטיקה מבלי שנעשה בירור יסודי הכולל היוועצות עם מומחה למחלות זיהומיות. לאחר שבית המשפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר) שמע עדותו של המומחה למחלות זיהומיות מטעם התביעה, המליץ הוא לצדדים להגיע לפשרה, וכך נעשה.
המנוח היה חולה לב קשה אשר עמד בפני השתלת לב חוזרת. על אף זאת, היה המנוח בעלים של חברת משאיות בטון. נתונים אלו נלקחו בחשבון בעת חישב הפיצויים בתביעה. עיקר המחלוקת הייתה בנושא תוחלת החיים שהייתה צפויה למנוח, שהיה כאמור מושתל לב הניצב בפני השתלת לב נוספת. מומחה ההגנה קבע כי גם אילולא ההתרשלות, נותרו למנוח מספר חודשים בלבד לחיות, בפרט אם מביאים בחשבון את סיכויי הצלחת השתלת הלב החוזרת אותה אמור היה לעבור המנוח בסין. מלבד זאת, נטען כי המנוח היה ללא כושר עבודה בשל מצבו הרפואי. לאור כל זאת הסכים בית החולים לשלם סכום כסף של 300,000 ש"ח בפשרה.
בהיעדר הסכמה על סכום הפיצוי, מומחה התביעה העיד בפני בית המשפט ובית המשפט המליץ לבית החולים לשלם סכום הפשרה של 850,000 ש"ח והצדדים חתמו על הסדר פשרה. סכום זה שולם מעבר לקצבאות שארים אותם החלה לקבל אלמנתו של המנוח בשל מותו וכן תשלומים אחרים שהיו למנוח בגין עסקיו (עסקי משאיות בטון).
