איחור באבחון סרטן ריאות הביא למות החולה

תביעת רשלנות רפואית נגד מכון הדמיה בבית חולים בצפון וקופת חולים, בשל רשלנות באבחון סרטן ריאות אצל גבר בן 65 שהביאה למותו בטרם עת. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, המייצגים בתביעה, מתארים פרטי הרשלנות והפיצוי הצפוי התביעה

המנוח, גבר כבן 65, עבר בדיקת סיטי של החזה שהראתה נגע/כתם באונה העליונה של הריאה הימנית. למרות העובדה שממצא שכזה עלול להיות גוש סרטני, לא הופנה המנוח לביצוע הבירור הנדרש- לא על ידי הרופא שפיענח הבדיקה ולא על ידי רופא ריאות שהמנוח נבדק על ידו.

לאחר שחלה החמרה בולטת במצבו של המנוח, עם ירידה במשקל, הזעות וקוצר נשימה, נשלח הוא בדחיפות לבירור במסגרתו נעשה צילום סיטי חזה חדש. הפעם בוצע הצילום במכון הדמיה אחר. מפענח הצילום תיאר הממצא שהופיע כבר בבדיקה הקודמת כממצא מחשיד, בוצעה ביופסיה והתגלה כי מדובר בסרטן ריאה מתקדם. לאחר מספר חודשים נפטר המנוח ממחלתו בשל השלב המאוחר בו אובחנה המחלה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת של מומחה רפואי, פרופ' בכיר לרדיולוגיה אבחנתית, כמתחייב בתביעות רשלנות רפואית. המומחה קבע כי הממצא בבדיקת הסיטי הראשונה חייב בירור מיידי וכי תפקידו של הרופא שפיענח הבדיקה היה ליידע המטופל והרופא שהיפנה לבדיקה, בדבר הממצא החשוד ובדבר הצורך בבירורו המיידי. המומחה קבע שאילו כך היה נעשה, ניתן היה לאבחן הגידול כשהוא בשלב 1:

"בבדיקת ה-CT…קיים נגע חדש באונה העליונה של הריאה הימנית, המחשיד בקיום תהליך שאתי…לפיכך, מציאת נגע כזה, ובעיקר אצל מעשן כבד, מחייבת המשך בירור מיידי ומעקב צמוד על ידי הרופא המטפל/הרופא המפנה לבדיקה. מחובתו של הרופא הרדיולוג שפענח את הבדיקה היה לדאוג שהצורך בבירור דחוף ומיידי יובא מיד לידיעת הרופא המפנה והמטופל".

המומחה מוסיף וקובע בחוות דעתו כי ביצוע הבירור הנדרש היה מאפשר גילוי הגידול שהיה באותו זמן בשלב I, כאשר בבדיקה החוזרת, שבוצעה כ-7 חודשים לאחר הבדיקה הראשונה, תואר כבר גידול מפושט בשלב 3 מתקדם:

"בנסיבות אלו היה חשד גבוה לגידול שאתי, שחייב הליך בירור תקין של אבחנה מבדלת…הליך זה מתבצע באמצעות בדיקת PET-CT, שהיא בעלת רגישות גבוהה יותר לאבחון גידולים, וכמו כן באמצעות ביופסיה מהנגע החשוד. באמצעות דרכים אלה, ניתן היה לאבחן את הנגע כגידול כשהוא בדירוג 1…בדיקת ה-CT החוזרת…הראתה הרעה ניכרת כמפורט לעיל עם אבחנה של…stage3b".

רופא אונקולוג בכיר, שחוות דעתו צורפה גם היא לתביעה, קבע שהממצא בבדיקת הסיטי הראשונה שלא בורר, יותר מהכפיל גודלו עד הבדיקה השנייה ואבחון סרטן הריאות. עוד קבע המומחה שבשלב שבו אובחן סרטן הריאה, לא ניתן היה כבר לרפאו וכל שנותר להציע למנוח הוא טיפול פליאטיבי בלבד (טיפול משכך כאב):

"אם בשלב זה הייתה מבוצעת האבחנה, אזי ניתן היה לנתח את המנוח ועל פי השלבים של המחלה, בסרטן ריאות שלב I, על פי הספרות הרפואית ההיוותרות בחיים לחמש שנים הייתה בגילו של המנוח 70%.

בשלב בו התגלתה המחלה לבסוף…שלב 3B, ההיוותרות בחיים קרובה לאפס ואכן נפטר כעבור מספר חודשים מהאבחון, וכל הטיפולים שניתנו, כימוטרפיה, קרינה ואימונולוגיה לא הועילו…ממאי 2016 עד האבחנה בדצמבר 2016 הגידול יותר מהכפיל עצמו והנפח הגידולי היה רב. ויותר מכך, ממחלה ממוקדת באונה ימנית עליונה בלבד שניתן היה לנתחה, התפשטה המחלה…ואז נגזר דינו של החולה".

לאחר שייקבע כי בשל רשלנות לא אובחנה מחלת הסרטן של המנוח, יעבור בית המשפט לפסוק גובה הפיצוי שישולם במקרה זה לתובעים- יורשי המנוח עפ"י דין.

גילו של המנוח ערב מותו, עיסוקיו וכישוריו, כמו גם הכאב והסבל שחווה המנוח וכן שנות החיים שנגדעו בשל הרשלנות – אלו ועוד משתנים נוספים יכתיבו את גובה הפיצוי שיקבלו היורשים בגין מות המנוח כתוצאה מרשלנות רפואית באבחון המחלה.

באופן כללי, בית המשפט בודק בראש ובראשונה את המשמעות של האיחור בגילוי המחלה מבחינת אפשרות ריפוי ונזקים שיוריים. במסגרת שומת הפיצויים יבחן בית המשפט האם בשל האיחור באבחון המחלה נגדעו שנות חיים; האם הוענק טיפול שלא היה בו צורך אילולא הגילוי המאוחר; האם הגילוי המאוחר גרם לפגיעה בכושר ההשתכרות ו/או כושר התפקוד הכללי וכו'. לאחר מכן, יפסוק בית המשפט פיצוי בהתאם לנתוני המקרה.