תביעה בשל רשלנות בניתוח בטן שגרמה למוות

תביעה בשל רשלנות בניתוח בטן שגרמה למוות. עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר, המייצגים בתביעה את אשתו ובתו של המנוח, גבר בן 56, מסבירים בשורות הבאות מה הייתה הרשלנות בניתוח הבטן שהביאה למות המטופל

המנוח הוכנס לניתוח לכריתת גידול בבטן. הניתוח בוצע בצורה אגרסיבית ולא בהתאם לכללים ובמהלכו נגרמה פגיעה בלבלב ובתריסריון. למרות העובדה שהרופאים המנתחים ידעו כי הניתוח היה קשה והסתבך, התעלמו המנתחים מסימנים שהופיעו אצל המנוח לאחר הניתוח ולימדו על פגיעה בלבלב ואיבוד דם. בשל כך נוצרה אצל המנוח מפרצת שהתפוצצה וגרמה לדימום מסיבי שלא טופל כנדרש והביא למותו של המנוח מספר ימים לאחר הניתוח.

כמתחייב בהוראות הדין, צורפה לכתב התביעה חוות דעת של רופא מומחה לכירורגיה (מארה"ב), אשר עיין בתיקיו הרפואיים של המנוח ומצא כי שרשרת של טעויות רשלניות גרמה למות החולה, וכי ניתן היה למנוע את האסון לאורך כל השרשרת – "קישור אחר קישור". להלן עיקרי חוות הדעת:

• המנוח אובחן בטעות כסובל מגידול ממאיר בבטן, למרות סימני אזהרה ברורים שלא כך הדבר: על אף זאת לא נעשתה ביופסיה לאישוש סוג הגידול- שאם הייתה נעשית, היו מבינים כי מדובר בגידול דלקתי (ולא ממאיר) וכי אין צורך בניתוח שתוכנן.
• על אף שההדמיות הדגימו כי הגידול דבוק לתריסריון וללבלב, לא נקטו בטכניקה הניתוחית המתאימה וגרמו לפגיעה בלבלב ובתריסריון: המומחה מציין בחוות דעתו כי לפי הצילומים שנעשו למנוח לפני הניתוח, הגידול היה צמוד לתריסריון וללבלב. נתון זה חייב נקיטה בגישה ניתוחית מתאימה (ביצוע ניתוח מסוג וויפל). על אף זאת, ולמרות העובדה שכך גם התגלה למנתחים במהלך הניתוח, לא שונתה הגישה הניתוחית והגידול הוצא באופן שפגע בתריסריון ובלבלב שהיו כאמור צמודים לו.
• בימים שלאחר הניתוח מצבו של החולה התדרדר- הוא הראה סימנים של פגיעה בלבלב ואיבוד דם, שלא טופלו עד אשר קרס: המומחה קבע בחוות דעתו כי למרות העובדה שהמנתחים היו ערים לעובדה שבמהלך הניתוח נפגע הלבלב, התעלמו הם מממצאים של פגיעה בלבלב וכן מאיבוד דם של המנוח (מעבר לרגיל), שהובילו, בהיעדר טיפול, לקריסתו המהירה.
• רק כאשר קרס המנוח העלו הרופאים את האבחנה הנכונה- פגיעה בלבלב בניתוח שגרמה למפרצת שנוצרה בסמוך למקום הפגיעה להתפוצץ- והתוצאה- איבוד דם קטלני של המנוח: המומחה מסביר כי גם בשלב זה לא ננקטו הפעולות הנדרשות על מנת לייצב החולה ולמנוע מותו בשל הדימום המסיבי.

כמו בכל מקרה של מוות מרשלנות רפואית, גם במקרה זה זכאים לתבוע בשמו של המנוח כל התלויים בו ויורשיו על פי חוק [לחצ/י למידע] -במקרה זה אלמנתו ובתו הקטינה של המנוח. במסגרת תביעה זו, לאחר שבית המשפט מתרשם כי הפטירה נגרמה בשל רשלנות בניתוח, מחושב הפיצוי לו זכאים התובעים. פיצוי זה מורכב ממספר רכיבים, שעיקרם*:

• פיצוי בשל אובדן השתכרות: כדי לחשב פיצוי זה, בוחנים את גילו של התובע בעת הפטירה ואת השכר שהרוויח טרם מותו. החישוב ייעשה לאורך תקופת העבודה (גיל פנסיה על פי רוב).
• פיצוי בשל כאב וסבל: מדובר בנזק שאינו ממוני במהותו. משכך, קיים מנעד רחב של סכומים העשויים להיפסק בגין ראש נזק זה. קיימת חשיבות רבה למצבו ההכרתי של החולה טרם פטירתו- שכן חולה שהיה ללא הכרה מוחזק כמי שלא חש סבל. לעומת זאת, חולה שסבל תקופה ממושכת לאחר הניתוח עד שנפטר- יזכה בפיצוי מתאים.
• פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים: גם ראש נזק זה אינו ממוני במהותו. גם כאן, כמו בכאב והסבל, מובאים בחשבון נתונים אישיים, כגון: גילו של המנוח בעת פטירתו (לא זקן כצעיר שאיבד שנות חיים רבות), תוחלת החיים שהייתה צפויה לו (בשים לב לרקע הרפואי של המנוח) ועוד.
• פיצוי בשל אובדן שירותי בן זוג ו/או אב/אם: בתי המשפט נכונים לפצות בגין אובדן שירותי בעל או אישה וכן אובדן שירותי הורה. בתוך אלו מובאים בחשבון עיסוקו של הנפטר, תפקידו במשק הבית ובגידול הילדים, כמו גם גילאי הילדים ועוד.
• פיצוי בגין עזרה בתקופת המחלה: לפעמים המוות בשל הניתוח הכושל אינו מיידי. קורה שעוברים חודשים ארוכים עד שהמנוח נפטר בשל הניתוח הרשלני. במצבים אלו יכול שהמנוח נזקק לעזרה סיעודית מבני המשפחה ו/או בשכר.

*מדובר ברשימה חלקית. כל מקרה ונסיבותיו.

במקרה זה בשל רשלנות רפואית חמורה, הוכנס המנוח לניתוח לא לו, שבוצע בצורה אגרסיבית וכלל תלישת הגידול ועל הדרך "גילוח" חלקים מהלבלב ומהתריסריון. גם לאחר הניתוח המשיכה אותה שרשרת טעויות שהובילה למותו של המנוח בטרם עת.

הפיצוי בשל רשלנות רפואית בניתוח, מורכב ממספר פרמטרים, כשהמרכזיים הם: אובדן השתכרות, כאב וסבל, קיצור תוחלת חיים ואובדן שירותי בן זוג/הורה. מה שיכתיב גובה הפיצוי בסופו של דבר זה נתוניו האישיים של החולה, בתוך אלו- גילו, עיסוקו, מצבו המשפחתי ועוד.