רשלנות רפואית – ביצוע ניתוח מיותר

ניתוח מיותר, הכוונה למקרה בו לא היה צורך לנתח המטופל (או להעניק לו כל טיפול חודרני אחר), מאחר שניתן היה להסתפק בפרוצדורה אחרת, לא ניתוחית או חודרנית, כמו טיפול תרופתי ו/או מעקב תקופתי. מקרים אלו של ביצוע ניתוחים מיותרים שלא הייתה חובה לבצעם, עשויים להיחשב לרשלנות רפואית בניתוח. הם מתגלים בדרך כלל לאחר שהניתוח גרם לנזק, אז לראשונה מבין המטופל הנפגע כי הניתוח שבוצע בו היה מיותר וניתן היה להסתפק במקרה שלו באלטרנטיבה לא פולשנית, כגון שימוש בתרופות או מעקב בלבד.

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים מהי רשלנות רפואית בשל ביצוע ניתוח מיותר ומתי תדע/י כי מגיע לך פיצוי כספי – זאת ועוד בשורות הבאות

מטבע הדברים, ניתוח הוא הליך מסוכן. למעשה כמעט ואין ניתוח שאין בו סיכון. ניתוחים כרוכים בסיכון לדימום, זיהום, פגיעה באברים סמוכים ועוד. מעבר לכך, מרבית הניתוחים מצריכים הרדמה שהיא פרוצדורה שכשלעצמה כרוכה בסיכונים למטופל. אין ניתוח שהוא בטוח במאת האחוזים, כמו שאין ערובה להצלחה מובטחת של הניתוח.

החובה לוודא כי מוצו אלטרנטיבות לא ניתוחיות

בגלל מהותו של ניתוח (היותו דבר מסוכן), החלטה על ניתוח צריכה להילקח בכובד ראש, אחרת יכול וייקבע כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה וככזו רשלנית.

כחלק מחובה זו, יש לוודא כי הניתוח הוצע למטופל לאחר שמוצו אלטרנטיבות פחות חודרניות, כגון טיפול תרופתי, מעקב פעיל, טיפולים פארא-רפואיים וכדומה.

התפתחות הרפואה מאפשרת כיום מתן מענה רחב למצב תחלואי קיים או צפוי, לפני שמרדימים החולה ואוחזים באיזמל. ישנם מקרים רבים שבעבר נהוג היה לטפל בהם באמצעות ניתוח, הניתנים כיום לטיפול באמצעות תרופות או אפילו מעקב בלבד.

הפרת החובה לוודא כי מוצו טיפולים פחות מסוכנים, לפני ההחלטה על ניתוח, עשויה להוות רשלנות רפואית.

במקרה בו טיפלנו, הוכנס קשיש ניצול שואה, לניתוח לניקוי הסינוסים (FESS) – כתוצאה מכך הופיע אצלו עיוורון בעין אחת (סיכון של הניתוח שבוצע לו). לאחר ייעוץ שערכנו עם מומחה לניתוחים אלו נמצא שכלל לא היה צריך לבצע למטופל הקשיש את הניתוח שפגע בעינו, וניתן היה להסתפק בטיפול שמרני. בגין כך הוגשה תביעת רשלנות רפואית בניתוח והקשיש פוצה בהסדר פשרה [לקריאה על המקרה לחצ/י כאן].

החובה לנתח את המטופל ולא את הממצאים !

ישנם מקרים בהם בדיקת הדמייה מראה תחלואה מסוימת אצל המטופל, כגון גידול בראש או פריצת דיסק בעמוד השדרה, אולם המטופל עצמו חש בטוב ואינו מתלונן על סימפטומים כאלו או אחרים. במצב שכזה, באם הימנעות מסכין המנתח אינה כרוכה בסיכון שלום החולה, יש לבחון ולשקול היטב האם חשיפת החולה לסיכון של הניתוח מוצדקת.

אם הצילומים מראים למשל פריצת דיסק אבל החולה א-סימפטומטי (אינו סובל מכך), אזי החלטה לנתחו בגלל הממצאים בצילום יכולה להתפרש כרשלנות, שכן כלל בסיסי בכירורגיה הוא שמנתחים את המטופל ולא את הצילום. במקרים שכאלו ניתן למשל לעקוב אחר מצבו של החולה ולקבל החלטה על ניתוח במידת הצורך ובהתאם להתפתחויות בהמשך.

ככל שהאופציה הניתוחית מסוכנת יותר- כך יש להציג יותר שיקולים בעד ניתוח

בתי המשפט פסקו לא אחת שככל שהאופציה הטיפולית החודרנית (ניתוח או פעולה חודרנית אחרת) מסוכנת יותר, כמו למשל במקרים של ניתוחי עמוד שדרה או ניתוח ראש – כך השיקולים בעד ניתוח צריכים להיות חזקים יותר (וההפך גם נכון).

החובה למסור למטופל מידע על יתרונות וחסרונות של ניתוח לעומת האלטרנטיבות הקיימות

חוק זכויות החולה משנת 1996 קובע את זכותו של המטופל לדעת מהן האלטרנטיבות הקיימות לטיפול שהוצע לו, על היתרונות והחסרונות שלהן, כמו גם על האפשרות שלא לקבל טיפול (אם קיימת). החובה ליידע המטופל כאמור, חלה גם ביחס לטיפול שניתן לבצעו במסגרת פרטית בלבד, לפעמים גם ביחס לטיפולים מעבר לים. כלל זה חל ביתר שאת כשמדובר באופציה ניתוחית (וככל שהאופציה הניתוחית יותר מסוכנת, כך חובת היידוע על אלטרנטיבות גדולה יותר).

מבחינה משפטית מוטלת על הרופא חובה ליידע את המטופל, מיוזמתו, על האלטרנטיבות לניתוח (ככל שקיימות) ולאפשר למטופל לבחור בטיפול המתאים לו על סמך מידע מספק. הפרת החובה הנ"ל עלולה להוות רשלנות רפואית וכן הפרת חובה חקוקה ולזכות המטופל בפיצוי כספי בשל אי הסכמה מדעת ו/או פגיעה באוטונומיה.

מקרה שכיח למדי של התלבטות בין ניתוח או טיפולים אחרים, הוא אצל מטופלים המאובחנים עם סרטן של הערמונית בדרגה נמוכה. בדרך כלל במקרים אלו מדובר בגידולים שגדלים לאט, המתגלים אצל אנשים מבוגרים. האפשרויות הטיפוליות הן רבות במצב זה, ותלויות במידה רבה ברצונו של המטופל- יש שיעדיפו להסתפק במעקב פעיל בלבד, והתערבות רק במידה שהגידול ישנה מצבו; יש שיעדיפו לעבור ניתוח מיידי לכריתת הערמונית בשלמותה; יש שיעדיפו לבצע טיפול קרינתי ויש שיעדיפו לעבור טיפול פוקלי (ממוקד). על הרופא מוטלת חובה ליידע המטופל בכל האלטרנטיבות הקיימות ולאפשר לו לבחור בזו המתאימה לאישיותו ולרצונותיו.

הפרת החובה לעשות כן עשויה כאמור להוות רשלנות רפואית וכן הפרת חובה חקוקה ופגיעה באוטונומיה של המטופל.

להלן דוגמאות למקרים העשויים להיחשב לרשלנות רפואית בשל ביצוע ניתוח מיותר*:

• ניתוח בריאטרי של קיצור קיבה עלול לפעמים להיות מיותר, אם לא מוצו טיפולים אלטרנטיביים ואם למשל המנותח לא היה כשיר לביצוע הניתוח בשל נתוניו הגופניים ו/או הנפשיים. במקרים אחרים, תוך כדי הניתוח מתברר שבכלל לא הייתה הצדקה לביצועו, ושההחלטה לבצעו התקבלה על סמך מידע מוטעה או שיקול דעת בלתי סביר, שאלמלא הם, היה נחסך מן המטופל הסבל או הנזקים הבלתי נמנעים של הניתוח.
• ביצוע ניתוח להסרת ציסטה משחלה, כאשר רק לאחר פתיחת הבטן מתברר שתמונת האולטרסאונד הייתה שגויה, ושאין בכלל ציסטה. ואולם, סוג המקרים הראשון (בהם בוצע ניתוח על אף קיומה של אלטרנטיבה עדיפה, וניתוח זה גרם לנזק) הוא הנפוץ יותר.
• דוגמה שכיחה לניתוחי ראש מיותרים הינם ניתוחים להוצאת גידול שומני מסוג מנינגיומה (המתפתח בקרומי חוט השדרה ו/או במוח). מצד אחד, ישנם אנשים אשר למשך כל חייהם יחיו עם גידול שכזה בגופם שלא יגרום להם כל בעיה. מצד שני, ישנם אנשים שחובה לבצע בהם ניתוח להסרת גידול שכזה, באשר גורם הוא או עלול לגרום לחסרים תפקודיים או לסכנת חיים של ממש. לכן, יש לבחון כל מקרה לגופו ויש לנתח לאחר שנשללו אלטרנטיבות אחרות- כולל האלטרנטיבה שלא לבצע כל טיפול (גם זו אלטרנטיבה).
• ביצוע ניתוח לכריתה רדיקלית של הערמונית – כאמור לעיל, במצב תחלואה זה (גידול ממאיר של הערמונית) קיים מנעד טיפולים רחב הנע ממעקב פעיל ועד כריתה מלאה. ביצוע ניתוח לכריתה מלאה, מקום בו מצבו של המטופל התאים גם לאלטרנטיבות אחרות, עלול להוות רשלנות רפואית.

*המקרים הנ"ל הם רק קומץ מן המקרים העשויים להיחשב לרשלנות רפואית בשל ביצוע ניתוח מיותר. הסיבות לביצוע ניתוח מיותר הינן מגוונות ויכולות להיות תוצאה של חוסר מקצועיות ו/או שיקולים זרים של הגורמים הרפואיים כגון שיקולים כלכליים (בעיקר כאשר מדובר במסגרת הרפואה הפרטית).

הפיצוי על ביצוע ניתוח מיותר תלוי במידה רבה בתוצאת הניתוח.

יכולים להיות מקרים בהם בשל הניתוח נגרם נזק חמור, כמו פגיעה באיבר או מוות, חו"ח. ישנם מקרים בהם לא נגרם נזק מלבד עצם חווית הניתוח, וכל הכרוך בו (כגון כאבים, סבל, ימי מחלה וכו').

במידה שמטופל נפטר בשל ניתוח שבדיעבד מסתבר שהיה מיותר, אזי יינתן פיצוי בגין המוות. באופן דומה, אם ניתוח מיותר גרם נזק אחר למטופל.

משכך, גובה הפיצוי במקרים אלו משתנה ותלוי בתוצאות הניתוח. לא מקרה של ניתוח מיותר שלא גרם נזק (מצב שיזכה בדרך כלל בכמה עשרות אלפי שקלים לכל היותר), כמו ניתוח מיותר שגרם נכות או חלילה מוות (פיצויים של מאות אלפי עד מיליוני שקלים).

ניתוחים הם הליכים מסוכנים מטבעם. משכך, מוטלת על הרופאים חובה לוודא כי לפני ההחלטה על ניתוח, מוצו אופציות טיפוליות מסוכנות פחות ולא לרוץ ולנתח. על הרופא מוטלת חובה על פי דין למסור למטופל המידע על הניתוח ועל האלטרנטיבות הקיימות, יתרונות וחסרונות, וההחלטה בסופו של דבר צריכה להישאר בידי המטופל.

החלטה לנתח לפני שמוצו טיפולים שמרניים כאלו ואחרים, החלטה לנתח מבלי שמכלול האלטרנטיבות הקיימות הוצגו למטופל, כמו גם החלטה לנתח על סמך צילומים כשהחולה א-סימפטומטי, אלו ועוד- עשויים להיחשב לרשלנות רפואית ולזכות הנפגע בפיצוי כספי.

הפיצוי הכספי במקרים של ניתוח שבוצע שלא לצורך, תלוי בהשלכות הניתוח על המטופל, כאשר באופן כללי אם ניתוח מיותר לא גרם נזק לצמיתות למטופל, אזי הפיצוי יהיה בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים בלבד, אך לעומת זאת מקרים חמורים שהסתיימו עם נכויות או חלילה מוות, עשויים לזכות בפיצוי כספי של מאות אלפי עד מיליוני שקלים.

המלצתנו היא שבמקרה בו עברת ניתוח שלתחושתך לא היה מחויב המציאות, וכתוצאה מהניתוח נגרם לך נזק, פנה/י להתייעץ בנדון עם עורך דין המתמחה בדיני הרשלנות הרפואית.