ניתוחים פלסטיים הופכים יותר ויותר שכיחים. הגורם המבדיל ניתוח פלסטי מיתר הניתוחים הינו, בדרך כלל, היעדר צורך רפואי בביצועו. אופיו המסחרי של הניתוח הפלסטי, בשונה מניתוחים רפואיים "טהורים", מטיל חובת זהירות מוגברת על המנתח הפלסטי כלפי מנותחיו, הן ביחס לחובה לפרט בפני המטופל את מלוא הסיכונים והסיכויים של הטיפול הניתוחי המוצע והן ביחס לחובה לבצע הניתוח ברמת מיומנות ו/או זהירות סבירה.
עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים בשורות הבאות מהי רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים, מהן החובות המשפטיות המוטלות על הרופא המנתח, מהו הפיצוי המקובל בתביעות אלו ומהן הנסיבות המצדיקות פנייה לעורך דין לצורך בחינת האפשרות לתבוע פיצויים בשל רשלנות רפואית בניתוח פלסטי.
ניתוחים פלסטיים הם כאמור ניתוחים שאינם הכרחיים או דחופים לביצוע (למשל: הסרת משקפיים בלייזר או ניתוחי הגדלת חזה), אך למרות זאת או שמא בעקבות זאת, כירורגיה פלסטית הפכה לאחד מענפי הרפואה הרווחיים ביותר בישראל, והמבחר של מנתחים פלסטיים בארץ גדול.
חשוב לציין תחילה שלמרות העובדה שקיימת התמחות רפואית של כירורגיה פלסטית, מבחינה חוקית אין מגבלה על כל רופא מנתח (כירורג) לבצע ניתוח פלסטי גם אם הוא אינו בעל מומחיות בכירורגיה פלסטית. במצב זה, אין פלא, אם כן, שמתרחשות טעויות רבות בניתוחים בתחום רפואי-מסחרי זה.
אחת מהסיבות הנפוצות להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח פלסטי היא כי המנותח לא היה מודע לסיבוכים אפשריים הקשורים בניתוח, כמו גם היעדר תיאום ציפיות מראש עם המטופל, ביחס לסיכויי ההצלחה של הניתוח.
בתי המשפט קבעו בפסיקתם "חובת גילוי" רחבה למדי ביחס לניתוחים פלסטיים, בשל אופיים המסחרי. הדין מחייב הרופא המנתח להסביר למטופל בפרוטרוט על כל הגורמים הקשורים להליך הניתוחי, כולל סיכונים וסיבוכים אפשריים, כולל אלטרנטיבות טיפוליות קיימות מלבד הניתוח המוצע.
יש להחתים המטופל על טופס הסכמה לניתוח המדובר, המפרט סיבוכים וסיכונים אפשריים של הפעולה, אפילו מדובר בסיכונים נדירים למדי, כאלו שהסתברות התרחשותם 1% ומעלה (פסיקת בית המשפט העליון בע”א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה).
יש להחתים המטופל על טופס ההסכמה לניתוח בהזדמנות הראשונה, בעת הביקור בקליניקה לפני הניתוח ולא בסמוך לניתוח, ב"דקה התשעים" ביום הניתוח או בחדר הניתוח (כפי שלא אחת קורה בפועל).
חשוב לציין שאין די להחתים המטופל על הטופס, אלא יש לעבור איתו על הטופס, ולוודא כי המטופל הבין הדברים.
הפרת החובות הנ"ל עשויה להיחשב לרשלנות רפואית בפני עצמה, כמו גם להפרת חובה חקוקה (חובה לקבל הסכמה מדעת לפי חוק זכויות החולה) וכן לפגיעה באוטונומיה של המטופל.
החובה המוטלת על הרופא המנתח ניתוח פלסטי איננה מסתכמת בהסברים ובפירוט הסיכונים והסיכויים של הניתוח. הוראות החוק (סעיף 35 לפקודת הנזיקין) קובעות כי הענקת טיפול ברמת מיומנות או זהירות בלתי סבירות, עשויה להיחשב לרשלנות. משכך, מוטלת על הרופא המנתח חובה לבצע הניתוח במיומנות מספקת ובזהירות הנדרשת. סטייה מרמת טיפול סבירה כאמור, עשויה להיחשב לרשלנות רפואית המזכה בפיצוי כספי, ככל שגרם הדבר נזק למנותח.
כמו בכל הנושאים הנוגעים לרשלנות רפואית, יש לבחון כל מקרה לגופו, שכן לא כל טעות תיחשב לרשלנות רפואית ולא כל כישלון של ניתוח פלסטי מלמד בהכרח על רשלנות בביצועו. עם זאת, בתי המשפט הדגישו לא אחת כי אופיים של הניתוחים הפלסטיים- היותם על פי רוב ניתוחים לא דחופים ולא הכרחיים מבחינה רפואית, מטילה חובת זהירות מוגברת, בכל הקשור גם לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מהמנתח הפלסטי.
על התובע פיצויים בשל רשלנות בניתוח קוסמטי להוכיח בפני בית המשפט כי רמת הטיפול לה הוא זכה חרגה מהמקובל, מבחינת מיומנות ו/או מידת זהירות שננקטו. הדרך לעשות זאת היא על ידי צירוף חוות דעת של מומחה רפואי – רופא מומחה בכירורגיה פלסטית, אשר קובע כי הטיפול היה בלתי סביר וככזה רשלני, לאחר שעיין בתיק הרפואי של המנותח ובדק אותו. עורכי דין המייצגים בסוג תביעות אלו מצויים בקשרי עבודה עם מומחים מתחום הכירורגיה הפלסטית אשר כותבים עבור לקוחותיהם במקרים המתאימים חוות דעת לצורך ביסוס הרשלנות בבית המשפט.
עלות חוות דעת של מומחה רפואי בכירורגיה פלסטית נעה בטווח שבין 5,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח. החזר ההוצאות בהן נשא התובע בגין חוות דעת של מומחים רפואיים, כמו יתר הוצאות המשפט, ייפסק לתובע שזכה בתביעתו, בנוסף לפיצוי הכספי בגין נזקיו.
כמו בכל המקרים של תביעות פיצויים בשל רשלנות בניתוח, כך גם בניתוחים פלסטיים, מה שקובע את גובה הפיצוי הוא בראש ובראשונה היקף הנזק שנגרם למטופל. גילו של הנפגע, השלכות הפגיעה הניתוחית על מצבו התפקודי, התעסוקתי, הזוגי, כמו גם הוצאות קיימות ו/או עתידיות עבור טיפולים פלסטיים ו/או נפשיים, משחות, ייעוצים עם מומחים וכו'- אלו וגם אלו מהווים את בסיס הפיצוי במקרים אלו. מלבד נזקים ממוניים אלו, נהוג לפסוק למנותח שניזוק מרשלנות בניתוח פיצוי בגין נזקים לא ממוניים- פיצוי בגין כאב וסבל, צער ועגמת נפש, כמו גם במקרים של מוות חלילה- פיצוי בגין מוות בטרם עת (קיצור בתוחלת החיים).
במידה שמוכח בפני בית המשפט כי המטופל לא קיבל מלוא המידע בדבר הניתוח, יכול וייפסק לו פיצוי גם בגין "פגיעה באוטונומיה", גם אם הוכיח הרופא-הנתבע שהמנותח היה עובר הניתוח גם אם היה יודע על הסיכון שלא הוסבר לו. גובה הפיצוי בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה נע בטווח שבין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים, תלוי בחומרת המקרה.
חשוב לשים לב שבדרך כלל הנזקים הקשורים עם ניתוחים פלסטיים אינם תפקודיים ואינם גורעים מכושר ההשתכרות של הנפגע (אלא אם כן מדובר בצלקת מכערת אצל דוגמנ/ית הפוגעת בשכרו וכדומה). עם זאת, רכיב זה הינו אחד מבין כמה רכיבי פיצוי כמתואר לעיל. בנוסף, לפעמים הפגיעה הקוסמטית גורמת לפגיעה נפשית. במקרים אלו, ככל שהפגיעה הנפשית פוגעת בתפקוד של הנפגע, עשוי הדבר להגדיל משמעותית את הפיצוי (אם למשל בשל כך נפגע כושר השתכרותו של הנפגע). על מנת לבסס טענות שכאלו, יש לצרף לתביעה, מלבד חוות דעת של מומחה רפואי בתחום הכירורגיה הפלסטית, גם חוות דעת של מומחה ברפואת הנפש (על פי רוב – מומחה לפסיכיאטריה). עלות חוות דעת שכזו הינה בטווח של 5,000-10,000 ש"ח.
להרחבה על אופן חישוב הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית לחצ/י כאן
