בין רופא למטופל קיימים יחסי "שכנות" משפטיים המטילים מצד אחד, על הרופא אחריות בנזיקין במקרים של רשלנות בטיפול שגרמה למטופל לנזק. מצד שני , גם על המטופל מוטלת חובה במערכת יחסים זו אשר הפרתה יכולה להשפיע על זכותו לפיצויים במקרה של תביעת רשלנות רפואית.
מה היקף האחריות של הרופא והמטופל בטיפול הרפואי – עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים
חובתו הבסיסית של הרופא היא להעניק למטופל טיפול רפואי סביר ומקובל. פקודת הנזיקין קובעת כי אי נקיטת מידת זהירות ו/או רמת מיומנות סבירות בעת עיסוק במקצוע הרפואה (כמו בכל משלח יד אחר) תיחשב לרשלנות. במידה ובשל כך נגרם למטופל נזק, זכאי הוא להיפרע על נזקיו מהרופא.
מצד שני, גם על המטופל מוטלות חובות במסגרת הטיפול הרפואי, למשל ביצוע ההנחיות שניתנות לו על ידי הרופא, אחרת יכול שתתקבל הטענה כי בשל אשמו של המטופל שלא ביצע הוראות הרופא, נכשל הטיפול.
יחד עם זאת, מערכת היחסים שבין הרופא למטופל אינה שוויונית – הרופא הוא כמובן בעל הידע והגישה לספרות ולהנחיות, והמטופל על פי רוב ניזון מדברי הרופא שלא תמיד מועברים בצורה ברורה, ולא תמיד מוסבת תשומת לב המטופל לחשיבות או לדחיפות ההוראות שניתנו.
כך למשל, בפסק הדין בע"א 2245/91 ד"ר בנדיקט ברנשטיין נ' ניסים עטיה, פ"ד מט(3), 709, נידונה שאלת אחריותו של מטופל שלא הפסיק לעשן ולקה בשל כך במחלת בירגר שהובילה לקטיעת רגלו, כאשר בתיק הרפואי נרשמה למטופל הנחיה להפסיק לעשן. באותו מקרה דחה בית המשפט המחוזי את טענת הרופא לאחריות המטופל לנזקיו, מאחר שהוכח כי הרופא לא העמיד המטופל על הסיכון הגבוה שהיה כרוך בהמשכת עישון במקרה הספציפי שלו.
בערעור שהוגש על פסק הדין, אישר בית המשפט העליון את פסיקתו של בית המשפט המחוזי וקבע כי על הרופא הסביר היה להעמיד את החולה באופן מפורש ומדויק על חומרת מצבו ועל התוצאה העלולה להיגרם מאי הפסקת העישון באופן מוחלט ומיידי, בצורה בה החולה יידע שהעישון מסכן את חייו ועלול להביא לקטיעת איברים שונים בגופו. נקבע כי אין די בהמלצה כללית להפסיק לעשן ו/או בהסבר לקוני כפי שניתן לחולה באותו מקרה, ונדחתה טענת האשם התורם שהועלתה.
לרופא גם גישה לתוצאות בדיקות אליהן הפנה המטופל, בפרט כיום בעידן המחשוב. הרופא יכול לדעת האם הנחייתו בוצעה, הרופא מקבל בדרך כלל את תוצאות הבדיקות אליהן הפנה המטופל והוא גם בעל הידע להבין את משמעותן. כך למשל, יכול שתוצאה של בדיקת ממוגרפיה לא תקינה תישלח הן למטופלת והן לרופא המטפל. המטופלת יכולה לטעות ולחשוב שהתוצאות תקינות, בעוד חזקה כי הרופא יידע משמעות תוצאות הבדיקה ומהו המשך הבירור הנדרש.
במקרים מסוימים ייתכן שהתנהלות שונה של המטופל הייתה מביאה לתוצאה שונה של הטיפול הרפואי. כך למשל בדוגמה שהוצגה לעיל, של המטופלת שקיבלה לביתה תוצאות לא תקינות של בדיקת ממוגרפיה אך לא ניגשה עמן לרופא לברר המשמעות, יכול שתועלה במסגרת תביעת רשלנות רפואית טענה מצד הרופא כי גם על המטופלת הייתה חובה לפנות לרופא ולברר מיוזמתה את משמעות הבדיקה. הרופא יטען לבטח שהוא עמוס בחולים, שהוא אינו ערוך ואין זה תפקידו לרדוף אחר החולה.
אמנם בדרך כלל במקרה שכזה לא תתבטל אחריותו הנזיקית של הרופא כלפי המטופלת, אולם ייתכן שבית המשפט ימצא לנכון להפחית חלק מאחריות הרופא כלפי המטופלת, בשל אשמה התורם לכשל הטיפולי. הסמכות לעשות כן קבועה בסעיף 68 (א) לפקודת הנזיקין, הקובע בזו הלשון:
"א. סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפָּרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; אולם האמור בזה אין כוחו יפה להכשיל הגנה הנובעת מחוזה, ואם חל על התביעה חוזה או דין המגבילים את החבות, לא ייפָּרע התובע פיצויים למעלה מן הגבול שנקבע כאמור.ב. הופחתו הפיצויים לפי סעיף קטן (א), יקבע בית המשפט וירשום את סך כל הפיצויים שהתובע היה יכול להיפָּרע אילולא אשמו".
רופא המשפחה לא מסר למטופלת את תשובת בדיקת הממוגרפיה הלא תקינה ומחלתה אובחנה באיחור קטלני – האלמן קיבל פיצויים של 3,000,000 ש"ח
