רשלנות רפואית באבחון סרטן שד

עורכי הדין גיא נסים ואביחי דר מסבירים מהי רשלנות באבחון סרטן שד, מהן החובות המוטלות מבחינה משפטית על הרופא לצורך אבחון תקין של סרטן השד, מהם המקרים השכיחים של טעויות באבחון סרטן שד ומהו הפיצוי בתביעות אלו 

בשנים האחרונות עלתה מאוד בקרב הציבור המודעות למחלת סרטן השד ולדרכי גילויה ואבחונה המוקדם. השימוש ההולך ונפוץ בבדיקות סקר תקופתיות- בדיקות ממוגרפיה ובדיקות אולטרה סאונד (על-קול) של השד, מאפשר לרפואה כיום לאבחן את מחלת סרטן השד בשלביה המוקדמים, בהם עוד ניתן לטפל בה בהצלחה ואף להביא להחלמה מלאה. סטייה מרפואה סבירה בהקשר זה עשויה לבסס עילת תביעה בגין רשלנות רפואית באבחון.

בעקרון, מחלת סרטן השד מחולקת לשלבי התקדמות (stages) בהתאם לפרמטרים שונים. נהוג לחלק ל-4 שלבים. שלב 1 הראשוני, הקשור על פי רוב עם החלמה מלאה מהמחלה, לעומת שלב 4 הסופני. גילוי המחלה בשלב מתקדם יחייב, בדרך כלל, טיפולים קשים ומורכבים יותר, כמו גם ישפיע לרעה על הסיכוי להחלים/לשרוד.

חשוב לציין שלא כל גילוי מאוחר של סרטן שד מלמד בהכרח על רשלנות באבחון המחלה. כך, למשל, ישנם מקרים בהם מדובר בגידול סרטני אגרסיבי מאוד, שהתפתח במהירות, כך שלא ניתן היה לגלותו בשלב ראשוני.

מבחינת הדין, בכל אותם מקרים בהם אובחן סרטן שד באיחור בשל אי נקיטת רמת מיומנות ו/או מידת זהירות סבירות, מדובר ברשלנות. במידה שבשל כך נגרמו למטופלת נזקים, ניתן לתבוע עבורם פיצוי.

בפועל, עורכי דין העוסקים בתביעות רשלנות רפואית הם בעלי הידע והכלים לברר האם המקרה שלך נגוע ברשלנות והאם נגרם בשל כך נזק. לצורך זה מתייעצים עורכי הדין גם עם מומחים רפואיים, בעיקר מתחום הרדיולוגיה האבחנתית והאונקולוגיה, על מנת לבסס עילת תביעה. רופאים אלו, במקרים המצדיקים זאת, כותבים חוות דעת רפואית עליה נשענת התביעה.

כאמור, ההגדרה מבחינת הדין של רשלנות, לרבות רשלנות באבחון סרטן שד, הינה רחבה וכללית. ההמלצה שלנו היא לבדוק כל מקרה של גילוי מאוחר של סרטן שד. לא פעם גילינו, במסגרת בירור יסודי, שניתן וצריך היה לאבחן המחלה קודם. להלן דוגמאות לטעויות באבחון סרטן שד העשויות להוות רשלנות רפואית המזכה בפיצויים:

השלב הראשון בשרשרת הרפואית של גילוי סרטן השד הוא בדרך כלל רופא המשפחה. לאור שכיחות המחלה בקרב נשים, כולל נשים צעירות, כשידוע שגילוי מוקדם של סרטן שד עשוי להציל חיים, מנהיג משרד הבריאות בדיקות סקר שמטרתן לאפשר גילוי מוקדם של סרטן השד. ההמלצות מותאמות לרמת הסיכון של האישה, כדלקמן:

• נשים שאינן בסיכון מיוחד- כאן הכוונה לנשים ללא גורמי סיכון ייחודיים לסרטן השד- למעשה רוב הנשים. ההמלצה היא על בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים החל מגיל 50 ועד גיל 74.
• נשים בסיכון – גורמי הסיכון הינם מגוונים. מתפקידו של הרופא לאתר אותן נשים הנמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן השד וליידע אותן על הצורך בבירור שונה מזה המומלץ לכלל האוכלוסייה (כמתואר לעיל). לדוגמה, נשים שיש להן בת משפחה מקרבה ראשונה שחלתה בסרטן השד, נכללות בקטגוריה זו. אצל נשים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן השד, ההמלצה היא לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה, החל מגיל 40.
• בירור גנטי לזיהוי סיכון גבוה לחלות בסרטן (שד ובכלל)- אצל נשים (וגברים) הנמצאות בסיכון גבוה לחלות בסרטן, כגון במקרים של ריבוי תחלואה בסרטן מאותו סוג במשפחה, ריבוי קרובי משפחה עם מחלות ממאירות, תחלואה בסרטן בגיל צעיר במשפחה וכו'- יש לבצע, בתנאים מסוימים, בירור גנטי לזיהוי מוטציות הקשורות עם הופעת מחלות ממאירות. במקרים מסוימים זיהוי המוטציה מאפשר מניעה של הופעת סרטן ובכלל זה סרטן השד (תלוי במוטציות שמזוהות).

רופא המשפחה אמור להכיר נתוני החולה וליידע אותה, בהתאם לקריטריון עליו היא עונה, בדבר האפשרות לבצע בדיקות הסקר המתאימות לצורך גילוי מוקדם של סרטן השד. אם האישה חפצה בכך- עליו להפנותה לביצוע הבדיקה. אי יידוע כאמור עשוי להיחשב לרשלנות רפואית באבחון סרטן שד.

קיימים שלל מצבים היכולים להוות ביטוי של סרטן שד אצל האישה ואין מאמר משפטי זה נועד להתייחס להיבטים רפואיים אלו.

מבחינה משפטית, כשפונה אישה אל רופא המשפחה או כל רופא אחר שהיא נמצאת תחת טיפולו, עם תלונות המחשידות בסרטן השד, כגון גוש בשד שטיבו מעולם לא בורר, מוטלת על הרופא חובה להפנות האישה להמשך בירור- בדרך כלל אצל כירורג שד. זאת, מאחר שמדובר בפוטנציאל לאבחנה מסכנת חיים (תוחלת הנזק גדולה) ולכן החובה המשפטית היא לפעול על מנת להסיר החשש, גם אם הוא אינו גדול וגם אם רוב הסיכויים שמדובר בממצא שפיר כגון ציסטה פשוטה.

אי הפנית אישה המציגה תלונות העשויות ללמד על סרטן שד להמשך בירור מתאים, מהווה רשלנות רפואית חמורה.

לפעמים בדיקה לאבחון סרטן שד, כמו ממוגרפיה או אולטרסאונד, מבוצעת בצורה לקויה, באופן תת אבחנתי, שאיננו מאפשר ללמוד בצורה מלאה ומקיפה על מצב השדיים. לפעמים הפענוח שגוי ולפעמים ממצאים שמתגלים אינם זוכים להמשך הבירור הנדרש ו/או להמלצות הנכונות.

גם מקרים אלו עשויים להוות רשלנות רפואית באבחון סרטן השד.

כשעולה צורך לבצע בירור בחשד לסרטן שד, מוטלת על הרופאים חובה ליידע המטופלת על אמצעי האבחון הקיימים למצבה, גם אם מדובר בבדיקות הניתנות לביצוע באופן פרטי בלבד. משמופנית מטופלת לבדיקת אבחון, מוטלת חובה למסור לה מידע על יתרונות וחסרונות הבדיקה אליה הופנתה, כמו גם על האלטרנטיבות הקיימות לבדיקה זו, חסרונות מול יתרונות.

לדוגמה, מטופלת שעוברת ממוגרפיה תקינה, צריכה להיות מיודעת כי בדיקה זו אינה שלמה וכי קיימת אפשרות לבצע השלמה לבדיקה על ידי אולטרסאונד שד -בדיקה זמינה, לא חודרנית ולא כ"כ יקרה. בישראל מחייב חוק זכויות החולה משנת 1996, לפרט בפני נשים את חסרונותיה ויתרונותיה של בדיקה אליה הרופא מפנה (כל בדיקה- לרבות ממוגרפיה) וכן את האלטרנטיבות לבדיקה- במקרה זה US שדיים. במקרה בו לא ניתן הסבר כאמור, יכול שתהיה לנפגעת עילת תביעה לפיצויים כספיים (אם נגרם בשל כך נזק).

היקף הפיצוי בגין איחור באבחון מחלת הסרטן תלוי במשמעות האיחור, הן מבחינת היקף הטיפולים להן תידרש המטופלת והן מבחינת ההשפעה על תוחלת החיים הצפויה. נתונים כמו גיל, שכר, מצב משפחתי, הפגיעה בתוחלת החיים והכאב והסבל שנגרמו – אלו ועוד פרמטרים הם שישפיעו על גובה הפיצוי, שהינו בעיקרו בגין אובדן סיכויי החלמה.

להרחבה על היקף הפיצוי בשל איחור באבחון סרטן לחצ/י כאן.